אדם אחד טוב פחות בעולם
יובל גלעד 19.10.12
מחשבות בעקבות מותו של המשורר שי אריה מזרחי
נפטר המשורר שי אריה מזרחי. אבידה לעולם השירה. גם בגלל אובדן שירתו היפה והאפשרויות אליהן יכלה להגיע, וגם בגלל אהבתו הגדולה לשירה, אותה ביטא בפרסום משוררים ומשוררות, בעיקר לא מוכרים, באתר שלו, "כאוס". אבל בעיקר אבידה אנושית – עשרות שנים של חיים שלא יתקיימו. הוא היה ידידי, ועבדתי איתו שנתיים בהוצאה לאור. הוא היה אדם מלא אהבה, לשירה, לחיים, אבל גם מלא זעם, יש להודות. אין לי כוונה להיכנס לפרטים אישיים. אני רק רוצה להצביע על דבר אחד: קשייו של משורר הומניסט בחברה על סף פאשיזם.
שי אריה היה פעיל במסגרת "מאבק המשוררים", למען הכרה בזכויות בסיסיות של מי שמקדישים את חייהם לשירה. הכרה מינימלית בזכות להוציא ספרים במימון התרבות שעבורה משוררים ומשוררות תורמים את נפשם, הזכות לכבוד בסיסי בחברה, ועוד. המאבק עדיין בעיצומו, ונתקל בקשיים רבים.
כל משורר הוא עולם. רגישויות של משורר טוב הינן מחודדות מאוד, וכך גם אצל שי אריה. הוא הרגיש יותר מדי. המשורר מחובר לשפה, הנשמה שלו מחוברת למילים שהוא יוצר, והוא נותן מתנת יופי וחכמה לעולם. והעולם הישראלי, ולמעשה העולם הקפיטליסטי כולו, איננו מעוניין כמעט במתנה זו. הוא גורר את המשורר בבוץ היופי שמצא, גורם למשורר להיות קבצן קוראים והכרה.
כל משורר ישראלי וכל משוררת ישראלית דחויים בחברה הישראלית: אין יותר את מעט הסטטוס והכבוד שעוד ישנו בתרבות הרוסית, למשל, כי החברה הישראלית כוחנית וחומרנית; הסטטוס הדרוש לכל אדם כדי לעמוד זקוף בעולם. שי אריה הרגיש את העדר הכבוד הזה, הוא הרגיש את המצב הדחוי של המשורר ואת המאבק המבזה למינימום קוראים והכרה. הוא הרגיש את הרגישות שבכל שיר יפה אותו העלה לאתר "כאוס", וידע שיפי השיר איננו כרוך בפרסומו של המשורר, וכי יופי נופל גם בחלקם של מי שאינם בחזית הפרסום השירי.
שי אריה מזרחי. צילום: חגית גרוסמן
בנוסף למאבקו במסגרת "מאבק המשוררים", שי אריה היה פעיל גם במאבק נגד הכיבוש וחומת ההפרדה ולמען זכויות הפלסטינים. לפני כחצי שנה, ברגע של ריתחת הדעת – המאפיינת לעתים את מי שיושבים יותר מדי שעות בפייסבוק וקוראים טוקבקים – פירסם שי אריה בעמוד הפייסבוק שלו צילום של סא"ל שלום אייזנר עם צלב קרס על מצחו, וייחל למותו. זאת היתה טעות דוחה, ואמרתי לו את זה. היא גם עלתה לו בעבודתו.
זה היה מעשה חסר טעם ביקום וירטואלי אלים מלא בזבל גזעני. מאות אנשים כותבים מדי יום באתרים ימניים קריאות "מוות לערבים" מסוגים שונים. זה יקום של סימולקרות אלימות. אבל סביר להניח שאף ימני הקורא בפייסבוק או באינטרנט קריאות "מוות לערבים" לא מפוטר מעבודתו, ושאף ימני המקלל למוות פוליטיקאים מהשמאל לא סופג מאות טלפונים מלאי שנאה המייחלים למותו. יהודים טובים שכאלה גם לא עומדים בפני סכנת העמדה לדין ממנה חמק לבסוף המשורר רק בעקבות התנצלויות כנות ואינסופיות.
אנחנו בחברה הישראלית מקבלים ב"הבנה" יחסית את ההתדרדרות אלי שנאה טוטאלית כלפי קבוצות שונות בתוכה. זה מסוכן, ושי אריה בדרכו הילדותית והפרובוקטיבית יצר דימוי אלים וחסר טעם כמו המציאות שסביבו. חסר טעם, מה גם שהקצין המדובר הינו חייל אחד שאיבד את הצפון, אבל מייצג מדינה כוחנית שלמה, חסרת סובלנות לאחרים, חסרת סובלנות לילדים פליטים סודנים שנשלחים חזרה לארצם ומתים שם ממחלות. אפילו כעת, עת התבשרנו על מותו, בתגובות לידיעה ב-ynet, מגיב אחד שמח וטוען שהאל נוקם, גם אם באיחור.
אינני יודע אם אנרגיות שליליות יכולות להפיל אדם, אבל לא הייתי פוסל זאת על הסף. אנחנו בני אדם, גושי אנרגיה, המאוגדים זה לזה לטוב ולרע. הפאשיסטים נמצאים בכל מקום ומרעילים את החברה הישראלית, ומשורר רגיש כשי אריה קלט זאת. הוא היה לוחם בעד עולם טוב יותר לכולם, בלי קשר של דת, גזע ומין, והוא ידע שהוא בצד המפסיד.
למצבו הדחוי של משורר בישראל ולמציאות החיים בחברה שהולכת ומקצינה, היה חלק, ולו גם קטן, בעובדה שהמשורר והאדם הטוב הזה לא כאן יותר.
תגובות של גולשים:
משורר אחד נטוש19.10.12
התחושה עם ההודעה על מותו של שי, שאותו לצערי לא הכרתי, היתה תחושה בפייסבוק שזה לא עוד מוות, ובמיוחד שזה לא מקרה אישי מצער. ביבי אפילו לא ייצא עם פליטת פה פוגעת כפי שקרה עם סילמן שזו טרגדיה אישית. זו טרגדיה של כל השירה העברית. זו טרגדיה של כל המשוררים היום בישראל. אני אומר ממש כולם, גם אלה המצליחים איכשהו בכבוד המפוקפק לפרסם ספר על חשבון מוציא לאור או זוכים בפרס. המשוררים מיצרים המון הון תרבותי, הם הופכים להיות מבשרים של תהליכים, הם מובילים תפיסות עולם, הם בקידמת החזית של השפה, והם גם מפרנסים לא מעט מורים ומרצים, ובכל זאת המצב שלהם הוא מבוזה והוא או קרוב לעוני או עוני, ואם נתמזל מזלו של מישהו שזכה בירושה החיים שלו יחסלו אותה ובכל מקרה הבדידות האינסופית תחסל אותו. כל המשוררים לצערי הרב לא רחוקים מהמצב של שי, וזו טרגדיה של כולם ושל השירה העברית בכלל, רק לפני כמה עשורים משורר בישראל היה נחשב לנכס תרבותי שיש לטפח, שצריך לפחות למצוא לו עבודה כזאת שיהיו לו שעות רבות לכתוב שירה. שירה לא נכתבת באינזמן, היא לא נכתבת באינמקום והיא דורשת עבודה לעיתים זיסיפית שהתוצאה אינה ידועה. שי אריה מזרחי הוא כל המשוררים, ואני מקווה שמישהו ייתן את דעתו למצב של הלוויים של החברה היהודית.
להגיב
יובל גלעד20.10.12
תודה על הדברים היפים והנכונים. משוררים ומשוררות נאבקים בעוני, רבים מאיתנו לא בנויים טוב נפשית לעולם הפרנסה, מה שלא אומר שלא עובדים, אני עובד כל חיי, גם שי עבד כל חייו והיה עובד חרוץ, עבדתי איתו, אבל בעבודות של תגמול נמוך וחיי דחק.
חיי דחק משותפים למחצית מהאוכלוסיה לערך, אבל זה מצטרף אצל משוררים כשי לרגישות גבוהה למצב העוולות בארץ שלו, כי משורר הוא מעין חיישן שמקצועו הוא לקלוט יותר. כנ"ל בעניין הפאשיזם. שי נלחם נגדו, ברגע של חולשה פרסם איזה שטות וירטואלית, משקפת דברים שליבוביץ' הנכבד חזר עליהם שוב ושוב במינוח "יודונאצים" שאינני מסכים לו כלל, אבל שי שילם מחיר עצום, מופקע, מטורף.
הוא היה מודע לפאשיזם, אבל מאות טלפונים של שטנה שמאחלים לך למות יכולים לפגוע בכל אדם, ודאי באדם רגיש.
להגיב
איתי()19.10.12
"הכבוד שהיה בתרבות הרוסית למשוררים" לא עזר, ואולי אף היה לרועץ, עבור מנדלשטאם, מיאקובסקי, פרץ מרקיש, דניאיל חארמס, מרינה צבטייבה, אנה אחמטובה, בוריס פסטרנק, יוסף ברודסקי ורבים, רבים אחרים.
אולי ישראל, כדבריך, היא מדינה גזענית ומלאה בפאשיסטים המרעילים אותה ואף גרמו לפטירתו של שי ז"ל ; אבל להערכתי, אנחנו הישראלים עדיין רחוקים מרחק גדול ומבורך מגן העדן הסובייטי, שדומה לעתים שאליו שואפים אחדים מאנשי "המאבק", המוצאים תמיד רוע אבסולוטי אצל הזולת (הלא ערבי) וצדק מוחלט אצל עצמם.
את שי אריה ז"ל לא הכרתי. מעט משיריו שקראתי יפים בעיני. מי יתן והאנשים הקרובים לו לא ידעו עוד צער.
להגיב
יובל גלעד20.10.12
תגובה נבונה, איתי. אבל כל עולה מרוסיה כמעט שפגשתי, כשאני אומר לו שאני משורר, נמלא הערכה בעיניו, והישראליות שיצאתי איתן לפני שמצאתי את אשתי היקרה, הסתכלו עליי כאילו אני משהו שהכלב גרר הביתה.
כמובן שהגורל של סופרים ומשוררים בעידן הסובייטי היה רע ומר, כמו גורלם של מיליונים בני העם, וכמובן שעל אף הכול ישראל היא עדיין, בקושי, דמוקרטיה. גם אינני מאלה שמוצאים רוע מוחלט אצל הזולת הלא ערבי, כמו שאתה כותב, ולטעמי המצב חסר הפיתרון כאן הוא טרגדיה היסטורית שנבעה מאכזריותה השטנית של אירופה שגרמה לנו לברוח לכאן, גם אם זה כור מחצבתנו.
אבל עדיין – יש לשים לב לפרטים של מה שקרה כאן. אדם פרסם שטות ונחשף לכמויות של רוע אלים, שנובע, בין השאר, מהעובדה שהשמאל בארץ חלש, חסר ביטחון, נותן לימין לקלל ולשנוא ולהיות גזען (בעיקר חורה לי הגזענות כלפי ערבים ישראלים הנאמנים לארץ במידות שלא יאמנו בהתחשב בעובדה שבני עמם כלואים ורעבים, בין השאר כתוצאה ממעשיהם הם). בקיצור – השמאל נותן לימין להשתולל, אותו ימין שרצח את אמיל גרינצוויג ואת רבין, השמאל התבייש להכניס, כשעוד היתה לו אפשרות, מפלגות ערביות לקואליציה, רק בגלל חוסר ביטחון ותרבות הכוח הפאשיסטית כאן.
לגבי הפייסבוק – אני בקשתי מאנשים שיעשו לייק לרשימה כי רציתי שיקראו. לי עצמי אין פייסבוק כי זה וירטואלי מדי לטעמי, ומופרט מדי – אני אוהב שיחה באינטרנט, אם אני רוצה לדבר עם אדם – אפגש איתו. אבל הסיפור של שי הוא סיפור עצוב עד אימה שיש לו קשר לפייסבוק – ומה מידת הקשר של זה לא אדע לעולם, על אף שהיה ידידי, שכן היה אדם סגור ומסוגר, על אף הנוכחות הגדולה בעולם הוירטואלי. אלפי אנשים הכירו אותו טוב באופן שטחי, מעטים, שניתן לספור על כף יד אחת, נפגשו איתו לשתות בזמנם הפרטי, אני הייתי ביניהם, ועכשיו הרגשתי אחריות להגיד לפחות את הדברים.
להגיב
י.א20.10.12
נבעה אף היא מכבוד אליהם, אחרת למה לטרוח?
אלא שכבוד שירה לא גורר את רדיפתה. אז אדישות ובוז והתעלמות וודאי עדיפים ע"פ רדיפות, אבל מה בכך?
להגיב
משה שפריר20.10.12
גְּזֵרַת חַיֵּי הָאָדָם / משׁה שׁפריר
גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָאָדָם חָתוּם לִבְלִי-שׁוּב,
כָּך קָבַע הָאֵל וְגַם אָמַר זֹאת בְּפֵרוּשׁ
לָאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁחָטָא וְנֶחְבָּא:
"עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב".
זוֹ גְּזֵרַת הַחַיִּים, גּוֹרַל בֶּן-אֱנוֹשׁ,
וְזֶה סֵדֶר הַדְּבָרִים בְּטֶרֶם מוֹתוֹ:
נִצָּנוֹ בְּרֶחֶם-אִמּוֹ,
הֻלַּדְתּוֹ בִּנְהִי-צַעֲקָתוֹ,
יַלְדוּתוֹ בְּפֶלֶא-תַּגְלִיתוֹ,
נְעוּרָיו בְּשֵׁבֶט-לְבָטָיו,
צְעִירוִתוֹ בְּפֶרֶץ-מִרְיוֹ,
בַּגְרוּתוֹ בְּשֶׁטֶף-הָגוּתוֹ,
קְשִׁישׁוּתוֹ בִּשְׁבי-חֶרְדּוֹתָיו,
זִקְנָתוֹ בְּהִתְנַכְּרוּתוֹ
וְסוֹפוֹ בִּגְסִיסָתוֹ
וּבְצֵאת נִשְׁמָתוֹ.
זֶהוּ סֵדֶר הַדְּבָרִים בִּגְזֵרַת חַיֵּי הָאָדָם
בָּעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, שֶׁנִּבְרָא בְּרוּחַ אֱלֹהִים,
כְּשֶׁהַמָּוֶת מְזַנֵּב בַּחַיִּים כָּל-הַזְּמַן
וְחוֹתֵם לְבַסּוֹף גַּם אוֹתָם.
אֲבָל אָנוּ כָּל-הָעֵת תְּמֵהִים וְתוֹהִים:
כְּלוּם זֶה אָמְנָם יִתָּכֵן וְגַם זֶה חַד וּבָרוּר
שֶׁאִלּוּ לֹא אָכַל הָאָדָם מִפְּרִי הָעֵץ הָאָסוּר
וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה טּוֹב וּמַהוּ רָע,
– הוּא גַם לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אֶת אִשְּׁתּו חַוָּה,
וְלֹא הָיָה מַעֲמִיד צֶאֱצָאִים-יוֹרְשִׁים.
שֶׁכֵּן הוּא הָיָה אָז חַי בָּעֵדֶן לְעִדָּן וְעִדָּנִים
(גַּם מִבְּלִי לֶאֱכֹל מִפְּרִי עֵץ-הַחַיִּים),
וְלֹא הָיָה מְגֹרָשׁ מֵהַגַּן לְנֵצַח נְצָחִים,
וְלֹא הָיָה נֶעֱנָש בָּעֲבוֹדָה קָשָׁה בִּימֵי-חַיָּיו,
וְלֹא הָיָה נִטְמָן בֶּעָפָר, רַק כְּדֵי לָשׁוּב אֵלָיו,
כִּי לֹא הָיָה הַמָּוֶת מְזַנֵּב תָּמִיד בְּמֶשֶׁך כָּל-חַיָּיו.
להגיב
שולה24.10.12
שיר מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
להגיב
מורן20.10.12
מאיזו עבודה פיטרו אותו? זאת שערורייה מזעזעת.
להגיב
יעל שכנאי20.10.12
שי הוציא את ספרו האחרון ברימונים, הוצאת הספרים שבבעלותי. כל מה שכתבת עליו כאן, נכון, מכל היבט. ימים קשים מאוד עוברים עליי אחרי האסון הזה. שי היה משורר גדול והמילה הכתובה הייתה כלי הביטוי הכי מושחז שלו, והוא נזקק לה כמו אוויר לנשימה. בלעדיה לא היו לא חיים. נפשו הייתה סוערת מאוד, אין ספק, והוא חי על קצוות. קצוות של מופנמות והסתגרות, יחד עם צורך חזק בהטבעת חותם, בקשר עם הנושאים החשובים לו, פוליטית, חברתית ותרבותית.
יהי זכרו ברוך.
להגיב
יובל20.10.12
הוא עבד בחברת תרגומים שעובדת בין השאר עם משרד הביטחון. הבנתי ממנו שהפיטורים עצמם התבצעו על רקע של עברה "טכנית" כלשהי ולא ישירות על רקע פוליטי, למרות שחשב שיש רקע כזה. אינני יודע אם אפשר להוכיח קשר ישיר בין דעות פוליטיות לפיטורים במקרה הזה, אולי כן. בכל מקרה, שי היה עובד חרוץ אבל לא איש קל.
אני לא בעד אידיאליזציות של הנפטר. לא חושב שהוא היה רוצה את זה. אבל יש כאן שלל בעיות שקשה להפריד ביניהן:
1. המחיר היקר מדי ששילם עבור משהו שלכל היותר הינו מעט דוחה. סכנות החשיפה בפייסבוק – והפאשיזיזציה של ישראל שהתבטאה במאות טלפונים של שטנה.
2. הערבוב שעושים משוררים בין אהבה בחיים לבין אהבה לשירתם. זה טבעי, כל משורר משקיע את נשמתו במילים, ולהרבה מאיתנו חסכי אהבה. אבל יש לעשות שני דברים: להפריד בין האני לבין השירה, דבר ששי לא ידע לעשות. השירה היא דבר אוטונומי שמייצר המשורר, ועליה לעמוד או לא לעמוד לעצמה בעולם.
לחזק את מעמדם של המשוררים בחברה, כפי שמנסים לעשות במאבק המשוררים : עזרה כלכלית למשוררים במצוקה, הוצאת ספרים שלא על חשבון המחבר למשוררים מוכשרים כשי, וככלל – הבהרה לציבור בדבר החשיבות של המשוררים והמשוררות.
להגיב
אבי20.10.12
אולי הכתיבה היפה הקולעת המדוייקת היא עוד ביטוי לשמאל מעודן תרבותי מאופק,אולי מאופק מדי.יישר כוח.
להגיב
דוד אדלר20.10.12
כתבה רגישה. אשריך שהכרת אותו היכרות קרובה. קרובה משלי וקרובה משל רבים אחרים, כפי שכתבת. איש יקר ומיוחד שראוי שיכתבו על שירתו, על השקפתו השירית, על פרשנותו את השירים ב"כאוס" ובמיוחד על אישיותו המיוחדת דברים.
להגיב
שרה מזרחי ונעה הולנדר20.10.12
אנו קוראות בהתרגשות ובהשתאות את הכתוב כולל כל התגובות ואין לנו אלא להודות לכל הכותבים על המילים החמות והכנות שבאות, כך נראה, מכל הלב.
אמא של שי ואחותו.
להגיב
יובל גלעד20.10.12
תודה שרה ונעה. שי היה אדם חשוב לא רק למעט האנשים שהיה מעט גלוי איתם, אלא נכס תרבותי. הוא "עבד" בשירה כל הזמן, ובמחאה חברתית. לפי מה שאנימבין הסיפור לגבי הפייסבוק והשלכותיו וסיפורו של שי בכלל יתועד בשתי כתבות שעובדות עליהן שתי עיתונאיות.
מחר בשעה שש בבית העם בתל אביב יערך מפגש לזכרו.
החזיקו מעמד, ותנחומים מכל הלב,
יובל
להגיב
חנה20.10.12
יהי זכרו ברוך
מה אנחנו בכלל יודעים על הזולת ובעידן הוירטואליה – אלף חברים ואף לא חבר אחד
וכמה חבל שאחרי מות נזכרים ואני לא מתכוונת אליך יובל
נגעת בי בכתבה שלך
להגיב
שולמית הלחמי21.10.12
חבל על דאבדין
לא כ"כ הכרתיו בחייו ואני מצירה על כך
במותו- אני חשה עצב רב וכמובן שבתור אחת שכותבת שירים
כבר שנים רבות ובימים אלה משיקה ספר שירים חדש
אני חשה הזדהות גדולה עימו בעיקר לגבי הכרת החברה ביוצרים כמותו שלעיתים מגיעים לפת לחם ואינם זוכים להכרה הראויה ולתגמול הנכון המגיע להם על אומנותם.
יהי זכרו ברוך והלוואי שמותו לא היה לשוא
תנחומי למשפחתו
להגיב
פינגבאק:
להתראות אריה שואג « המבוקש מס' 2
דורון21.10.12
רק לפני כחודש וחצי הייתי בערב שירה שהוא הנחה.
להגיב
דוד אדלר22.10.12
זה היה שי האדם. דוגמה אחת יום לפני מותו
דבר מותו של המשורר שי אריה מזרחי שנפטר בשעות הבוקר של יום ג' 16.10.12, יום אחד לפני יום הולדתו ה-38 הכה בתדהמה את כל חבריו ומכריו האישיים, גם אלה שהכירוהו רק דרך הרשת. מאז נכתבו על מותו כמה ידיעות וכמה מאמרים ובכלל זה המאמר כאן ב"עוקץ" וכן הובאו שירים משני ספריו. המאמרים התייחסו לדרכו המיוחדת כמשורר, לעובדת היותו מייסד אתר "כאוס", שבו הביא שירים של אחרים, את זכייתו בפרס הראשון של "צרצרפייס" וכן את פעילותו החברתית. בנוסף הוזכר אירוע בעל הד תקשורתי מועצם ששי נקלע אליו מתוך סוג של תמימות, ושמאוחר יותר היצר עליו. כתבתי למעלה שצריך שיאמרו עליו ועל שירתו דברים נוספים ומעמיקים יותר. אך יש נושא אחד שהודגש פחות והוא מי היה שי האדם. לא שאני יודע יותר מחבריו הקרובים, כמו יובל. יש עניינים אחדים שאני יודע ואולי עוד אספר אותם, אך מכולם יש עניין אחד שאני חש שהוא כאילו כלוא בתוכי ושומה עלי לספרו כבר עתה. אספר אותו במכוון בלאקוניות, הסופרלטיבים מיותרים:
כתגובה לתנחומיי כתבה לי בת זוגו קארין בבוקר יום חמישי, 18.10.12 בין השאר "בלילה לפני, טיילנו יחדיו לפארק. שי התעקש לעבור ברחוב היוגב, להתרשם ממנו ולחזור אליך עם רשמיו זאת בהמשך להתייעצות שלך לגבי רכישת דירה.". עודי המום וכואב עד בלי די (אך מה הוא כאבי לעומת כאב קרובי משפחתו) הדברים האלה התמיהו והממו אותי. קצת רקע, שבוע לפני כן שאלתי אותו, כתושב ר"ג, על שניים שלושה איזורים בר"ג. הוא התייחס אז לכך ובכך חשבתי תם העניין. זה היה שי האדם. כשספרתי על כך להוריו ואחותו – לא מצאתי אותם מופתעים. כי הם ידעו מי היה שי האדם.
להגיב
פינגבאק:
להתראות אריה שואג « Guerrilla Culture גרילה תרבות
אנונימי29.10.12
ב–18 באפריל, ערב יום השואה, מזרחי פירסם בעמוד הפייסבוק שלו את תמונתו של אייזנר כשצלב קרס מעטר את מצחו וכתב “אייזנר הוא נאצי מתועב וראוי שימות כמו שאביו מת”.
כלומר הוא הסיט לרצח, בפומבי, ועוד בערב יום השואה. משום מה אנשים איחלו לו את אותו דבר, או מקום העבודה לא רוצה להעסיק אדם שבפומבי מסית לרצח, או חושבים שאולי צריך לשלול מאדם שמסיט לרצח קציני צה"ל פרסים ממשלתיים שזכה בהם (הרי מדוע שיהיה מוכן לקבל פרס מאותה מדינה אשר קציניה הם קלגסים?)
רגע, רגע — פתאום זה *לא* בסדר?! פגיעה בחופש הביטוי? רדיפה? מוזר, זוכרים את התמונות של רבין במדי SS? האם השמאל לא תמך אז, ובצורה נחרצת, בפיטורי — ובמאסר — האנשים שהפיצו כרזה זו? האם הוא לא עשה כל מה שהוא יכול להקיא אותם מהחברה הישראלית? אם — נאמר — נתן זך היה מפרסם תמונה של רבין באותם מדים עם תוספת "מוות לרבין", האם "הארץ" לא היה מביע במאמר מערכת זעזוע עמוק ודורש שישללו מזך פרסים שזכה בהם ושהוא יפוטר ממשרתו כמרצה באוניברסיטה (כן, אני יודע שזך בשמאל, דוגמא היפוטתית).
אכן השמאל היה עושה זאת, ובצדק! כי יש הבדל גדול (שגם מוכר בחוק אגב) בין לצעוק "מוות לערבים" או "שמאלנים בוגדים לים" או "ימנים בבונים הורסים את המדינה" (אם לצטט תגובות אופייניות מפייסבוק) לבין לקרוא במפורש ל*רציחתו של אדם ספציפי* משום שהוא "נאצי".
מה שמפריע לכם זה שהוסרה החסינות: פתאום יש גם משמעות מעשית שלילית לקרוא לחיילי צה"ל נאצים, משום מה. פתאום כל האומץ של ה"לוחמים לצדק" מתאדה — הרי זה היה למעשה רק משחק, משהו שעושים בשעות הפנאי כאשר ברור שאף אחד לא ייפגע בגלל זה.
אם תצא הכרזה של המעסיקים במשק שמעכשיו, כל מי שמגיע להפגין בבילעין מפוטר, למחרת כל "הלוחמים נגד הקפיטליזם" אשר "מסרבים להיות חלק מהשיטה העשקנית של עובד-מעביד" ייעלמו ולא יראו שם יותר. כי לשחק את המורד זה מאד נחמד, אבל רק כל עוד זה *בטוח*.
להגיב
ברק29.10.12
אז מי אתה, שופט בגרוש, שאתה שם עצמך מעל הפרקליטות ומעל המשפט?
אה, כן, אתה ההמון המתלהם והמסית, צמא הדם, נטול הפנים ונטול החמלה…
נקווה שיש לך גם יראת אלוהים
להגיב
ברק29.10.12
הקשר היחיד הוא צרות העין והרוע שלך
להגיב
מאיר03.11.12
יהי זיכרו ברוך.
------------------
------------------
One less good person in the world
Yuval Gilad19.10.12
Thoughts following the death of the poet Shai Aryeh Mizrahi
The poet Shai Aryeh Mizrahi has passed away. A loss to the world of poetry.Both because of the loss of his beautiful poetry and the possibilities it could reach, and also because of his great love for poetry, which he expressed in the publication of poets, mostly unknown poets, on his website, "Chaos".But mostly a human loss – decades of life that will not exist.He was my friend, and I worked with him for two years at the publishing house.He was a man full of love, poetry, life, but also full of rage, admittedly.I have no intention of going into personal details. I just want to point out one thing: the difficulties of a humanist poet in society on the verge of fascism.
Shai Aryeh was active in the framework of the "Poets' Struggle", for the recognition of the basic rights of those who dedicate their lives to poetry.Minimal recognition of the right to publish books funded by the culture for which poets contribute their lives, the right to basic dignity in society, and more.The struggle is still underway, and he has encountered many difficulties.
Every poet is a world. The sensitivities of a good poet are very sharp, and so are Shai Aryeh.He felt too much. The poet is connected to language, his soul is connected to the words he creates, and he gives the gift of beauty and wisdom to the world.And the Israeli world, and in fact the entire capitalist world, is hardly interested in this gift.He drags the poet through the mud of beauty he found, making the poet a beggar of readers and recognition.
Every Israeli poet and every Israeli poet is rejected in Israeli society: there is no longer the little status and respect that still exists in Russian culture, for example, because Israeli society is aggressive and materialistic;The status that every person needs to stand upright in the world. Shai Aryeh felt this lack of respect, he felt the poet's rejected situation and the humiliating struggle for a minimum of readers and recognition.He felt the sensitivity of every beautiful poem he uploaded to the "Chaos" website, and he knew that the beauty of the poem did not involve the poet's publication, and that beauty also fell on the part of those who were not at the forefront of poetic advertising.
Shai Aryeh Mizrahi. Photo: Hagit Grossman
In addition to his struggle in the framework of the "Poets' Struggle", Shai Aryeh was also active in the struggle against the occupation and the separation wall and for the rights of the Palestinians.About six months ago, in a moment of analysis – which sometimes characterizes those who sit for too many hours on Facebook and read talkbacks – Shai Aryeh posted on his Facebook page a photo of Lt. Col. Shalom Eisner with a swastika on his forehead, wishing him dead.It was a repulsive mistake, and I told him that.It also cost him his work.
It was a pointless act in a violent virtual universe full of racist garbage. Every day, hundreds of people write on right-wing websites chanting "Death to Arabs" of various kinds.It's a universe of violent simulacras. But it is reasonable to assume that no right-wing person who shouts "Death to Arabs" on Facebook or the Internet will be fired from his job, and that no right-wing person who curses left-wing politicians to death will receive hundreds of hate-filled phone calls wishing for his death.Nor do such good Jews face the danger of prosecution from which the poet ultimately escaped only through sincere and endless apologies.
We in Israeli society accept with relative "understanding" the deterioration into total hatred towards various groups within it.It's dangerous, and Shai Aryeh, in his childish and provocative way, created an image as violent and pointless as the reality around him.It is pointless, especially since the officer in question is one soldier who lost the north, but represents an entire country of power, intolerant of others, intolerant of Sudanese refugee children who are sent back to their country and die of diseases there.Even now, when we were informed of his death, in the reactions to the news on Ynet, one commenter was happy and claimed that God was taking revenge, even if it was too late.
I don't know if negative energies can bring down a person, but I wouldn't rule it out outright.We are human beings, blocks of energy, bound together for better or for worse.Fascists are everywhere and poison Israeli society, and a sensitive poet like Shai Aryeh understood this.He was a fighter for a better world for all, regardless of religion, race or gender, and he knew he was on the losing side.
The rejected situation of a poet in Israel and the reality of life in a society that is becoming more and more extreme, had a part, even a small one, in the fact that this poet and good man is no longer here.
Comments from users:
One Abandoned Poet19.10.12
The feeling with the announcement of Shai's death, which I unfortunately didn't know, was a feeling on Facebook that it wasn't just another death, and especially that it wasn't an unfortunate personal incident.Bibi won't even come out with an offensive slip of the tongue as happened with Silman, which is a personal tragedy. This is a tragedy of all Hebrew poetry.This is a tragedy for all poets in Israel today. I say literally everyone, even those who somehow manage with dubious honor to publish a book at the expense of a publisher or win an award.The poets create a lot of cultural capital, they become the forerunners of processes, they lead worldviews, they are at the forefront of the language, and they also support quite a few teachers and lecturers, and yet their situation is despised and it is either close to poverty or poverty, and if we are lucky enough to inherit it, life will destroy it, and in any case, the endless loneliness will destroy it.All poets, unfortunately, are not far from Shai's situation, and this is a tragedy for everyone and for Hebrew poetry in general, only a few decades ago a poet in Israel would have been considered a cultural asset that should be nurtured, that he should at least find such a job that he would have many hours to write poetry.Poetry is not written in no time, it is not written anywhere, and it requires sometimes Sisyphean work, the result of which is unknown.Shai Aryeh Mizrahi is all poets, and I hope that someone will give his opinion to the situation of the Levites of Jewish society.
Responding
Yuval Gilad20.10.12
Thank you for the nice and correct things. Poets struggle with poverty, many of us are not mentally well built for the world of livelihood, which doesn't mean we don't work, I work all my life, Shai also worked all his life and was a hardworking worker, I worked with him, but in low-pay jobs and a stressful life.
A life of stress is shared by about half of the population, but this is joined by poets as a gift to a high sensitivity to the state of injustices in their own country, because a poet is a kind of sensor whose profession is to absorb more.The same goes for fascism.Shai fought against him, in a moment of weakness he published some virtual nonsense, reflecting things that the honorable Leibowitz repeated over and over again in the terminology "Judonazis", which I do not agree with at all, but Shai paid a huge, exorbitant, crazy price.
He was aware of fascism, but hundreds of hate calls wishing you dead can hurt anyone, certainly a sensitive person.
Responding
Itai()19.10.12
"The respect that existed in Russian culture for poets" did not help, and perhaps even hurt, for Mandelstam, Mayakovsky, Peretz Markish, Daniil Charms, Marina Tsvetaeva, Anna Akhmatova, Boris Pasternak, Joseph Brodsky and many, many others.
Perhaps Israel, as you say, is a racist country full of fascists who poison it and even caused the death of the late Shai;But in my estimation, we Israelis are still a great and blessed distance from the Soviet paradise, which is sometimes similar to what some of the "struggle" people aspire to, who always find absolute evil in others (non-Arabs) and absolute justice in themselves.
I didn't know the late Shai Aryeh.A few of his poems that I have read are beautiful to me. May the people close to him know no more sorrow.
Responding
Yuval Gilad20.10.12
A wise response, with me.But almost every immigrant from Russia I met, when I told him that I was a poet, he was filled with admiration in his eyes, and the Israelis I dated before I found my dear wife, looked at me as if I was something that the dog dragged home.
Of course, the fate of writers and poets in the Soviet era was bad and bitter, like the fate of millions of people, and of course, despite everything, Israel is still, barely, a democracy.I am also not one of those who find absolute evil in non-Arabs, as you write, and in my opinion the unresolved situation here is a historical tragedy that stemmed from the satanic cruelty of Europe that caused us to flee here, even if it is our quarry.
But still, we must pay attention to the details of what happened here.Adam published nonsense and was exposed to quantities of violent evil, which stems, among other things, from the fact that the left in Israel is weak, insecure, allows the right to curse and hate and be racist (I am especially saddened by the racism towards Israeli Arabs who are loyal to the land to unbelievable proportions, given the fact that their people are imprisoned and hungry, in part as a result of their own actions).In short, the left is letting the right run wild, the same right that murdered Emil Grunzweig and Rabin, the left was ashamed to admit, when it still had the opportunity, Arab parties into the coalition, just because of the lack of security and the fascist culture of power here.
As for Facebook – I asked people to like the list because I wanted them to read.I myself don't have Facebook because it's too virtual for my liking, and too privatized – I like to have a conversation on the Internet, if I want to talk to a person – I'll meet with him.But Shai's story is a terribly sad story that has something to do with Facebook – and the extent of that connection I will never know, even though he was my friend, because he was a closed and closed person, despite his large presence in the virtual world.Thousands of people knew him superficially well, a few, who could be counted on one hand, met with him for a drink in their private time, I was among them, and now I felt a responsibility to say at least what I said.
Responding
J.A20.10.12
It also stemmed from respect for them, otherwise why bother?
But the honor of poetry does not lead to her persecution. So indifference and contempt and ignorance are certainly preferable to persecution, but what about that?
Responding
Moshe Shafrir20.10.12
גְּזֵרַת חַיֵּי הָאָדָם / משׁה שׁפריר
גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָאָדָם חָתוּם לִבְלִי-שׁוּב,
כָּך קָבַע הָאֵל וְגַם אָמַר זֹאת בְּפֵרוּשׁ
לָאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁחָטָא וְנֶחְבָּא:
"עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב".
זוֹ גְּזֵרַת הַחַיִּים, גּוֹרַל בֶּן-אֱנוֹשׁ,
וְזֶה סֵדֶר הַדְּבָרִים בְּטֶרֶם מוֹתוֹ:
נִצָּנוֹ בְּרֶחֶם-אִמּוֹ,
הֻלַּדְתּוֹ בִּנְהִי-צַעֲקָתוֹ,
יַלְדוּתוֹ בְּפֶלֶא-תַּגְלִיתוֹ,
נְעוּרָיו בְּשֵׁבֶט-לְבָטָיו,
his youth in Peretz Mario,
בַּגְרוּתוֹ בְּשֶׁטֶף-הָגוּתוֹ,
קְשִׁישׁוּתוֹ בִּשְׁבי-חֶרְדּוֹתָיו,
זִקְנָתוֹ בְּהִתְנַכְּרוּתוֹ
And it ended in his death
And when his soul departs.
זֶהוּ סֵדֶר הַדְּבָרִים בִּגְזֵרַת חַיֵּי הָאָדָם
בָּעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, שֶׁנִּבְרָא בְּרוּחַ אֱלֹהִים,
כְּשֶׁהַמָּוֶת מְזַנֵּב בַּחַיִּים כָּל-הַזְּמַן
וְחוֹתֵם לְבַסּוֹף גַּם אוֹתָם.
אֲבָל אָנוּ כָּל-הָעֵת תְּמֵהִים וְתוֹהִים:
כְּלוּם זֶה אָמְנָם יִתָּכֵן וְגַם זֶה חַד וּבָרוּר
שֶׁאִלּוּ לֹא אָכַל הָאָדָם מִפְּרִי הָעֵץ הָאָסוּר
וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה טּוֹב וּמַהוּ רָע,
– הוּא גַם לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אֶת אִשְּׁתּו חַוָּה,
וְלֹא הָיָה מַעֲמִיד צֶאֱצָאִים-יוֹרְשִׁים.
שֶׁכֵּן הוּא הָיָה אָז חַי בָּעֵדֶן לְעִדָּן וְעִדָּנִים
(גַּם מִבְּלִי לֶאֱכֹל מִפְּרִי עֵץ-הַחַיִּים),
וְלֹא הָיָה מְגֹרָשׁ מֵהַגַּן לְנֵצַח נְצָחִים,
וְלֹא הָיָה נֶעֱנָש בָּעֲבוֹדָה קָשָׁה בִּימֵי-חַיָּיו,
וְלֹא הָיָה נִטְמָן בֶּעָפָר, רַק כְּדֵי לָשׁוּב אֵלָיו,
כִּי לֹא הָיָה הַמָּוֶת מְזַנֵּב תָּמִיד בְּמֶשֶׁך כָּל-חַיָּיו.
Responding
Shula24.10.12
שיר מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
Responding
Moran20.10.12
What job did they fire him from? It's a shocking scandal.
Responding
Yael Shechnai20.10.12
Shai published his latest book in Rimonim Publishing House, the publishing house I own.Everything you wrote about here is true, from every aspect.I have very difficult days after this disaster. Shai was a great poet and the written word was his most honed tool of expression, and he needed it like air to breathe.Without her, there would be no life. His soul was very turbulent, no doubt, and he lived on edges.Edges of introversion and seclusion, along with a strong need to make a mark on the issues that are important to him, politically, socially and culturally.
May his memory be blessed.
Responding
Yuval20.10.12
He worked for a translation company that works with the Ministry of Defense, among other things. I understood from him that the dismissal itself was carried out against the background of some "technical" offense and not directly on a political basis, even though he thought there was such a background.I don't know if it is possible to prove a direct connection between political opinions and dismissals in this case, maybe yes.In any case, Shai was a hardworking worker but not an easy man.
I'm not in favor of idealizing the deceased. I don't think he would want that. But there are a variety of problems here that are difficult to separate:
1. The too high price he paid for something that is at most a bit repulsive.The dangers of exposure on Facebook – and the fascism of Israel, which was expressed in hundreds of hate phone calls.
2. The mixing that poets make between love in life and love for their poetry.It's natural, every poet invests his soul in words, and many of us lack love.But two things must be done: to separate the ego from poetry, something that Shai did not know how to do.Poetry is an autonomous thing that the poet produces, and it must or must not stand for itself in the world.
To strengthen the status of poets in society, as they are trying to do in the poets' struggle: financial assistance to poets in need, publishing books at the author's expense for talented poets such as Shai, and as a general rule – clarifying to the public about the importance of poets.
Responding
Avi20.10.12
Perhaps the beautiful, precise and precise writing is another expression of a subtle, culturally restrained left, perhaps too restrained.Yashar Koach.
Responding
David Adler20.10.12
A sensitive article. I am happy that you knew him closely.Closer than mine and closer than many others, as you wrote.A dear and special man who deserves to be written about his poetry, his poetic outlook, his interpretation of the poems in "Chaos" and especially about his special personality.
Responding
Sarah Mizrahi and Noa Hollander20.10.12
We read with excitement and astonishment all the comments, and we can only thank all the writers for the warm and honest words that come, it seems, from the heart.
Shai's mother and sister.
Responding
Yuval Gilad20.10.12
Thank you Sarah and Noa. Shai was an important person not only with the exception of the people with whom he was a little open, but also a cultural asset.He is a "slave" in poetry all the time, and in social protest.From what I understand, the story about Facebook and its implications, and Shai's story in general, will be documented in two articles that two journalists are working on.
Tomorrow at 6 p.m. at Beit Ha'am in Tel Aviv, a meeting will be held in his memory.
Hold on, and my heartfelt condolences,
jubilee
Responding
Hannah20.10.12
May his memory be blessed
What do we even know about others and in the virtual age – a thousand friends and not a single friend
And what a pity that after death they are remembered and I don't mean you Yuval
You touched me in your article
Responding
Shulamit Halachmi21.10.12
It's a pity for Dabdin
I didn't know him that much in his life, and I regret it
When he dies – I feel a lot of sadness and of course as someone who writes songs
for many years and these days she is launching a new book of poems
I feel great identification with him, especially with regard to society's recognition of artists like him, who sometimes reach a loaf of bread and do not receive the proper recognition and the right reward they deserve for their art.
May his memory be blessed and may his death not be in vain
My condolences to his family
Responding
Pingback:
Goodbye Aryeh Roaring«Wanted No. 2
Doron21.10.12
Only about a month and a half ago I was at a singing evening that is a facilitator.
Responding
David Adler22.10.12
It was Shai the man. One example the day before his death
The news of the death of the poet Shai Aryeh Mizrahi, who passed away on the morning of Tuesday, October 16, 2012, one day before his 38th birthday, shocked all his friends and personal acquaintances, even those who knew him only through the Internet.Since then, several reports and articles have been written about his death, including the article here in "Oketz", as well as poems from his two books.The articles referred to his special path as a poet, the fact that he was the founder of the "Chaos" website, in which he brought the poems of others, his winning of the first prize of "Zerzerface", and his social activity.In addition, an event with an amplified media echo was mentioned that Shai found himself in out of a kind of innocence, and who later became angry with him.I wrote above that more and more profound things should be said about him and his poetry. But there is one issue that has been less emphasized, and that is who Shai the man was.Not that I know more than his close friends, like Yuval.There are a few things that I know and may still tell, but of all of them there is one thing that I feel is imprisoned inside me and I must tell it right now.I will tell it deliberately laconically, the superlatives are superfluous:
In response to my condolences, his partner Karin wrote to me on the morning of Thursday, October 18, 2012, among other things, "The night before, we took a walk together to the park.Shai insisted on passing through HaYogev Street, to get an impression of him and to get back to you with his impressions, following your consultation regarding the purchase of an apartment."I am still stunned and in endless pain (but what is my pain compared to the pain of his relatives)These things puzzled and shocked me.A little background, a week before that I asked him, as a resident of Ramat Gan, about two or three areas in Ramat Gan.He referred to it at the time, and I thought that was the end of the matter. It was Shai the man.When I told his parents and sister about it, I didn't find them surprised.Because they knew who Shai the man was.
Responding
Pingback:
Goodbye Roaring Lion « Guerrilla Culture Guerrilla Culture
Anonymous29.10.12
On April 18, the eve of Holocaust Remembrance Day, Mizrahi posted a photo of Eisner on his Facebook page with a swastika adorning his forehead and wrote, "Eisner is a despicable Nazi and deserves to die like his father died."
In other words, he was inclined to murder, in public, and on the eve of Holocaust Remembrance Day.For some reason, people wished him the same thing, or the workplace doesn't want to hire a person who publicly incites murder, or they think that a person who incites to murder IDF officers should be deprived of government prizes that he has won (after all, why would he be willing to accept a prize from the same country whose officers are scumbags?)
Wait, wait—suddenly it's *not* okay?!Infringement of freedom of expression? Persecution?Strange, remember the pictures of Rabin in an SS uniform?Didn't the Left then, and decisively, support the dismissal—and imprisonment—of the people who distributed this poster?Didn't he do everything he could to vomit them out of Israeli society? If, let's say, Natan Zach had published a picture of Rabin in the same uniform with the addition of "Death to Rabin", wouldn't Haaretz have expressed deep shock in the editorial and demanded that the prize winner be revoked and that he be fired from his position as a university lecturer (yes, I know that Zach is on the left, a hypothetical example).
Indeed, the left would have done this, and rightly so!Because there is a big difference (which is also recognized in the law, by the way) between shouting "Death to the Arabs" or "Leftists are traitors to the sea" or "Right-wing baboons are destroying the country" (to quote typical comments from Facebook) and explicitly calling for the *murder of a specific person* because he is a "Nazi".
What bothers you is that the immunity has been removed: suddenly there is also a negative practical significance to calling IDF soldiers Nazis, for some reason.Suddenly all the courage of the "combatants for justice" evaporated—after all, it was actually just a game, something you do in your spare time when it's clear that no one will be hurt because of it.
If the employers in the economy announce that from now on, everyone who comes to demonstrate in Bil'in will be fired, the next day all the "fighters against capitalism" who "refuse to be part of the oppressive worker-employer system" will disappear and will never be seen there again.Because playing the rebel is very nice, but only as long as it's *safe*.
Responding
Barak29.10.12
So who are you, a judge with a penny, that you put yourself above the State Attorney's Office and above the law?
Oh, yes, you are the inflammatory and inciting, bloodthirsty, faceless and uncompassionate mob...
Let's hope you also have a fear of God
Responding
Barak29.10.12
The only connection is your narrow-mindedness and evil
Responding
מאיר03.11.12
May his memory be blessed.
------------------
/gemlog/