לא יורד יותר למקלט

מאת אזרח ישראלי

אני, אזרח ישראלי שחי כאן בארץ, קיבלתי החלטה שלא לרדת יותר למקלט כשיש אזעקות. זו לא החלטה קלה, והיא לא נובעת מחוסר פחד או זלזול בסכנה. להיפך – אני מודע היטב לסיכונים. אבל משהו בי זועק להזדהות, ולו במעט, עם הסבל שחווים אנשים באיראן ובתושבי עזה, שמדי יום ולילה נאלצים להתמודד עם הפצצות ופחד מתמיד.

אני יודע שלא אוכל להבין באמת איך זה לחיות תחת איום תמידי, בלי הגנה של מקלטים מסודרים, בלי הפסקה, בלי שקט. אבל הבחירה שלי לא לרדת למקלט היא ניסיון קטן, אולי אפילו סמל, להרגיש את הקושי הזה ולזכור שיש בני אדם במרחק לא גדול שגם הם לכודים במעגל האלימות והפחד.

אני לא חושב שהפעולה שלי תשנה את העולם, אבל אולי היא תזכיר לי ולסובבים אותי את האחריות האנושית שלנו – לראות את הכאב של האחר, לא משנה מאיזה צד, ולשאוף ליום שבו אף אחד לא יזדקק למקלט, לא כאן ולא שם.

---

Not Going Down to the Shelter Anymore

By an Israeli Citizen

As an Israeli living here, I have made the decision not to go down to the shelter when the alarms sound. This isn't an easy decision, nor is it a result of carelessness or lack of fear. On the contrary – I am fully aware of the risks involved. But something inside me calls out to feel, even just a little, the suffering that people in Iran and Gaza experience, constantly living under the threat of bombings and fear.

I know I can never truly understand what it is like to live under constant threat, without the protection of organized shelters, without pause, without peace. My choice not to go down to the shelter is a small attempt, perhaps even a symbolic gesture, to feel that hardship and to remember that there are people not so far from here who are also trapped in this cycle of violence and fear.

I don't believe my action will change the world, but perhaps it will remind me – and those around me – of our human responsibility: to see the pain of others, no matter which side they are on, and to aspire for a day when no one, here or there, will need a shelter.