America at the Crossroads: Why We Shouldn’t Go to War with Iran

By Steve, Missouri, USA

Introduction

I write these words as a concerned citizen, a father, a neighbor, and a believer in the promise of America. My name is Steve. I was born and raised in Missouri, where I run a small hardware store and dream, as many Americans do, of a better, safer country for my children. Today, my heart is heavy with disappointment, anxiety, and frustration over the recent decision by our President to intervene militarily in the conflict between Israel and Iran, culminating in the bombing of Iran’s nuclear facilities. This article is not just my voice, but the echo of millions of Americans who are tired of endless wars, yearning for peace, and demanding that our leaders listen to us.

The Weight of Promises Broken

President Trump’s Commitment

Let me be clear: America is war-weary. We have lost sons and daughters in Iraq and Afghanistan. We have spent trillions of dollars, not on our schools, roads, or health care, but on wars that seem to have no end and no clear benefit for the average American family. When Donald Trump was elected President, he promised us that America would no longer be the world’s policeman. He said no more senseless wars. He spoke to our pain, to our skepticism, to our fatigue. For the first time in a long while, many believed that we could finally turn inward and address the mountain of issues we face at home.

But with the new strikes against Iran, it feels as though that promise has been hollowed out. I am disappointed, even angry, to see the President—who I voted for—send our military into yet another conflict in the Middle East. This is not what he told us he would do.

Endless Wars: America’s Unfinished Chapters

What History Has Taught Us

We have been here before. We watched as our leaders led us into Vietnam, Iraq, and Afghanistan, all with the promise of quick victories and greater security. We were told that our interests were at stake, that our values demanded action, that America could not stand idly by. Decades later, what do we have to show for it? Loss, trauma, debt, and a world that is not safer, but more dangerous and unpredictable.

Look at what happened in Iraq after the invasion: chaos, extremism, the rise of ISIS, hundreds of thousands dead, and our own returning veterans struggling with wounds—physical and invisible—often left without the care they deserve. Afghanistan? After 20 years, we left with little more than what we started with, save for the lives lost and the trillions spent. These wars did not make America stronger; they exposed our vulnerabilities and drained our spirit.

Now, we stand at the threshold of another war—one that could be even more catastrophic, one that is not of our making, and one that threatens to spiral out of control.

The Danger of Escalation

From Limited Strikes to All-Out War

Military action, as history shows, is never as “limited” as it is promised to be. The President says we are only hitting Iran’s nuclear facilities, acting in support of our ally, Israel. But Iran will not sit idly by. They have allies and proxies across the region—from Lebanon to Yemen—and the means to retaliate in ways that could drag not just us, but the entire world, into a broader war.

Remember: the assassination of Archduke Franz Ferdinand started World War I. Small sparks can ignite great fires. Already, we are seeing threats against American embassies, troops, and even civilians around the globe. Oil prices are rising. The stock market is jittery. If Iran retaliates, how far will we go? Will we send more troops? Will we bomb more targets? At what cost?

The Global Economic Fallout

A War We Cannot Afford

America’s economy, like the rest of the world’s, is fragile. Inflation is high. Housing is unaffordable for many families. Small businesses are closing. The national debt is astronomical. We are still reeling from the shocks of the COVID-19 pandemic, and millions are struggling to make ends meet.

Now, with the threat of war in the Middle East, the global oil supply is at risk. Prices at the pump are already spiking. Shipping costs are rising. Our farmers, truckers, and factory workers—ordinary Americans—will pay the price for decisions made in Washington and carried out halfway around the world. Meanwhile, Wall Street may find ways to profit, but Main Street always bears the burden.

And let us not forget the global consequences. A widening war in the Middle East could send the entire world economy into a tailspin. Europe, Asia, Africa—all interconnected, all vulnerable. We are risking a global recession, perhaps even a depression, for a war that the American people do not want.

Problems at Home: A Nation in Need of Healing

America’s Real Priorities

Our country is hurting. We have crises in health care, education, infrastructure, and public safety. Our roads and bridges are crumbling. Our schools are underfunded. Our hospitals are overwhelmed. Drug addiction, homelessness, and mental health issues are ravaging our communities. Crime is on the rise. Political divisions are tearing us apart.

These are not abstract problems. They are real. They touch every family, every town, every state—including my own here in Missouri. We cannot solve them by looking outward and waging wars abroad. We must turn inward, invest in our people, our cities, our future. Every dollar spent on bombs and missiles is a dollar not spent on schools, hospitals, or job training. Every soldier sent overseas is a mother, a father, a son, or a daughter taken from their family and community.

The Myth of American Omnipotence

We Cannot Fix Everything

Some may argue that America must act, that if we do not, chaos will reign and evil will triumph. But we have learned, at great cost, that we cannot fix every conflict, cannot solve every problem with military force. We are not omnipotent, and it is arrogant to think otherwise. Our intervention in Iraq created more problems than it solved. Our presence in Afghanistan outlasted the war itself, leaving behind a broken nation and a disillusioned generation of young Americans.

The world is complicated. There are no easy answers. But there is wisdom in restraint, in humility, in learning from the past. The greatest strength America can show is not in flexing its military muscle, but in exercising judgment, compassion, and prudence.

The Voice of the People: War Fatigue and Democratic Accountability

Americans Want Peace

Poll after poll shows that the American people are tired of war. We want peace. We want our leaders to focus on fixing what is broken at home. We want good jobs, safe streets, affordable health care, and quality education for our kids. We want to feel secure—not just from foreign threats, but from the dangers that lurk in our own neighborhoods.

Our democracy is supposed to be government of, by, and for the people. Yet, time and again, our leaders ignore our voices, make decisions behind closed doors, and send our young people to die in faraway lands for reasons that are never fully explained or justified. This must end.

The Dangers of Unintended Consequences

Blowback and the Lessons of History

Intervening in Iran may seem like a clear-cut military decision, but the consequences will be anything but simple. Iran is not Iraq or Afghanistan. It has a powerful military, a vast network of allies, and the ability to strike back in ways we may not anticipate. We could see attacks on American soil, cyber-warfare against our infrastructure, or terror strikes against our allies.

And then there is the question of what comes next. Suppose we destroy Iran’s nuclear facilities. What guarantee do we have that they will not rebuild? What happens if a new, more radical regime rises in Tehran? What do we do if the conflict spreads to neighboring countries? These are questions no one in Washington seems to have answered.

What Should America Do?

The Case for Restraint and Diplomacy

I am not naïve. I know the world is dangerous, and that America has real enemies. But military force should always be the last resort, not the first. We should be working with our allies to contain Iran’s ambitions, using diplomacy, economic incentives and pressure, and international cooperation. We should support Israel’s right to defend itself, but that does not mean we must automatically join every fight or escalate every conflict.

Restraint is not weakness; it is wisdom. Diplomacy is not appeasement; it is strength. America’s greatness has always been measured not just by our power, but by our character. Now, more than ever, we must show the world that we are guided by reason, not fear; by hope, not anger.

Conclusion: America Must Come First

My plea is simple: let us heed the lessons of history. Let us remember the promises made to us. Let us put America—her people, her problems, her priorities—first. No more endless wars. No more broken families. No more wasted lives and wasted treasure.

Mr. President, listen to the people. Do not drag us into another war in the Middle East. Do not risk our economy, our security, and our future for battles that are not our own. America is strong enough to say “no”—to choose peace over conflict, diplomacy over destruction, and hope over fear.

I love my country. I want her to be safe, prosperous, and united. But we cannot achieve this through bombs and bloodshed. We must look inward, heal our wounds, and build a better future for all Americans.

Let’s bring our sons and daughters home. Let’s invest in their future, not in another war. Let’s make America, finally, a nation at peace.

---

אמריקה בצומת דרכים: מדוע אסור לנו לצאת למלחמה עם איראן

סטיב, מיזורי, ארה"ב

הקדמה

אני כותב את המילים הללו כאזרח מודאג – אבא, שכן, ומאמין בהבטחה של אמריקה. שמי סטיב. נולדתי וגדלתי במיזורי, שם אני מנהל חנות כלי עבודה קטנה וחולם, כמו אמריקאים רבים, על מדינה טובה ובטוחה יותר לילדיי. היום ליבי כבד מאכזבה, חרדה ותסכול בעקבות החלטת הנשיא שלנו להתערב צבאית בסכסוך בין ישראל לאיראן ולהפציץ את מתקני הגרעין של איראן. מאמר זה אינו רק הקול שלי, אלא הדהוד של מיליוני אמריקאים שעייפים ממלחמות אינסופיות, כמהים לשלום ודורשים ממנהיגינו להקשיב לנו.

כובד ההבטחות שנשברו

המחויבות של הנשיא טראמפ

אבהיר זאת: אמריקה עייפה ממלחמות. איבדנו בנים ובנות בעיראק ובאפגניסטן. בזבזנו טריליוני דולרים – לא על בתי ספר, כבישים או בריאות – אלא על מלחמות שנראות אינסופיות וללא תועלת ברורה למשפחה האמריקאית הממוצעת. כשנבחר דונלד טראמפ לנשיא, הוא הבטיח לנו שאמריקה לא תהיה עוד "השוטר של העולם". הוא אמר: לא עוד מלחמות חסרות טעם. הוא דיבר לרגשותינו, לספק שלנו, לעייפות שחשנו. לראשונה מזה שנים רבות, רבים האמינו שנוכל סוף סוף להתמקד בבעיות הבית.

אך עם התקיפות נגד איראן, נדמה שההבטחה הזו התרוקנה מתוכן. אני מאוכזב, אפילו כועס, לראות את הנשיא – שאותו בחרתי – שולח את הצבא שלנו לעוד עימות במזרח התיכון. זו לא הייתה הבטחתו.

מלחמות אינסופיות: פרקים שלא הושלמו

מה ההיסטוריה לימדה אותנו

כבר היינו פה. צפינו במנהיגינו מובילים אותנו לווייטנאם, עיראק ואפגניסטן – תמיד עם הבטחה לניצחון מהיר ולביטחון רב יותר. נאמר לנו שהאינטרסים שלנו מונחים על הכף, שערכינו מחייבים פעולה, שאסור לאמריקה לעמוד מנגד. עשורים אחר כך, מה יש לנו להראות? אסון, טראומה, חוב עתק ועולם מסוכן יותר.

ראו מה קרה בעיראק לאחר הפלישה: כאוס, קיצוניות, עליית דאעש, מאות אלפים הרוגים, וחיילינו השבים פצועים – בגוף ובנפש – ולרוב מוזנחים. אפגניסטן? 20 שנה, ויצאנו כמעט כפי שנכנסנו – רק עם חיים אבודים וחובות. המלחמות הללו לא חיזקו את אמריקה; הן חשפו את חולשותיה ושאבו את רוחה.

כעת אנו עומדים בפתחה של מלחמה נוספת – שעלולה להיות קטסטרופלית עוד יותר, לא יזמנו אותה, וספק רב אם נוכל לשלוט בה.

הסכנה שבהסלמה

מהתקפות מוגבלות למלחמה כוללת

היסטורית, פעולה צבאית לעולם אינה "מוגבלת" כפי שמציגים אותה. הנשיא טוען שאנו תוקפים רק את מתקני הגרעין של איראן, מסייעים לבעלת בריתנו ישראל. אך איראן לא תשב בחיבוק ידיים. לה בעלי ברית וזרועות ברחבי האזור – מלבנון ועד תימן – ויש לה את היכולת להגיב בדרכים שיסבכו לא רק אותנו, אלא את כל העולם במלחמה רחבה.

זכרו: ההתנקשות בארכידוכס פרנץ פרדיננד הציתה את מלחמת העולם הראשונה. גפרור קטן יכול להבעיר אש עצומה. כבר עתה מאיימים על שגרירויות ארה"ב, חיילים ואזרחים שלנו ברחבי העולם. מחירי הנפט עולים. הבורסה מתנדנדת. אם איראן תגיב – עד לאן נלך? נשלח עוד חיילים? נכה בעוד יעדים? מה יהיה המחיר?

ההשלכות הכלכליות הגלובליות

מלחמה שאין לנו יכולת לממן

הכלכלה האמריקאית, כמו של שאר העולם, שברירית. האינפלציה גבוהה, דיור אינו נגיש לרבים, עסקים קטנים נסגרים, והחוב הלאומי בשיא. אנחנו עדיין מתאוששים ממשבר הקורונה, ומיליונים מתקשים לסגור את החודש.

ועכשיו, עם איום המלחמה במזרח התיכון, אספקת הנפט העולמית בסכנה. מחירי הדלק כבר מזנקים. עלויות ההובלה עולות. החקלאים, נהגי המשאיות, עובדי המפעלים – אזרחים רגילים – ישלמו את המחיר על החלטות שמתקבלות בוושינגטון ומבוצעות בחצי העולם. הבורסה אולי תרוויח, אבל אתם ואני – נשלם.

וההשלכות חוצות גבולות. הסלמה במזרח התיכון עלולה לגרור את העולם כולו למיתון עמוק, אולי אפילו לשפל. אירופה, אסיה, אפריקה – כולן מחוברות, כולן פגיעות. אנחנו מסכנים משבר גלובלי – למען מלחמה שהעם האמריקאי לא רוצה.

בעיות בבית: מדינה שזקוקה לריפוי

העדיפויות האמיתיות של אמריקה

המדינה שלנו פצועה. משבר ברפואה, בחינוך, בתשתיות ובביטחון האישי. הכבישים והגשרים קורסים. בתי הספר חסרי תקציב. בתי החולים קורסים. התמכרות לסמים, חסרות בית, בריאות נפשית – כל אלה הורסים קהילות. הפשיעה בעלייה. השסעים הפוליטיים עמוקים.

אלו לא בעיות תיאורטיות. הן אמיתיות. הן נוגעות בכל משפחה, עיר ומדינה – גם כאן במיזורי. לא נפתור אותן בהפניית המבט החוצה ובמלחמות בחו"ל. עלינו להשקיע בנו – בעתיד ילדינו, בערים שלנו. כל שקל שמושקע בפצצות הוא שקל שפוגע בבתי הספר, בבתי החולים ובהכשרות מקצועיות. כל חייל שנשלח הרחק הוא הורה, בן או בת שמנותקים מהמשפחה.

מיתוס כל-יכולותה של אמריקה

אנחנו לא יכולים לתקן הכל

יש שיטענו שחובה על ארה"ב לפעול – שאחרת ישרור כאוס. אבל למדנו, במחיר כבד, שאי אפשר לתקן כל סכסוך או ליישב כל משבר בכוח הצבא. אין לנו כל-יכולות, ויהירות לחשוב כך. ההתערבות בעיראק יצרה יותר בעיות משהיא פתרה. אפגניסטן – 20 שנות נוכחות, ומדינה שבורה ודור אמריקאים מאוכזב.

העולם מורכב. אין תשובות פשוטות. אך יש חכמה בזהירות ובהסקת מסקנות מהעבר. הכוח האמיתי של אמריקה הוא ביכולת לרסן את הכוח ולהפגין חמלה ושיקול דעת.

קול העם: עייפות ממלחמות ואחריות דמוקרטית

האמריקאים רוצים שלום

סקרים מראים: רוב העם עייף ממלחמות. אנחנו רוצים שלום, השקעה בבית. רוצים עבודות טובות, רחובות בטוחים, רפואה וחינוך איכותיים. רוצים ביטחון – לא רק מפני איומים חיצוניים, אלא גם מפנים.

הדמוקרטיה שלנו אמורה להיות של העם, על ידי העם ולמען העם. אך שוב ושוב, מנהיגינו מתעלמים מדרישתנו, מחליטים בחדרי חדרים, ושולחים את הדור הצעיר להילחם הרחק על מטרות לא מוסברות. די.

סכנת ההשלכות הבלתי צפויות

היסטוריה של "בומרנג"

התערבות באיראן אולי נראית צבאית מוגבלת, אך השלכותיה תהיינה הרות אסון. איראן אינה עיראק או אפגניסטן – יש לה צבא חזק, בעלי ברית ויכולת לתקוף באופנים בלתי צפויים. התקפות סייבר, פיגועים, או תקיפות נגד בנות ברית – כל אלה אפשריים.

ומה הלאה? גם אם נהרוס את מתקני הגרעין – איזו ערובה יש שלא ייבנו מחדש? ואם יקום משטר קיצוני יותר בטהרן? אם הסכסוך יתפשט? אלו שאלות שנותרות פתוחות.

מה על אמריקה לעשות?

הצורך בריסון ובדיפלומטיה

אני לא נאיבי. העולם מסוכן, ויש לאמריקה אויבים אמתיים. אבל כוח צבאי צריך להיות המוצא האחרון, לא הראשון. עלינו לפעול יחד עם שותפים לבלום את איראן – באמצעים דיפלומטיים, כלכליים ובשיתוף פעולה בינלאומי. יש לתמוך בזכותה של ישראל להגן על עצמה – אך אין זה אומר שעלינו להיכנס לכל קרב.

ריסון הוא לא חולשה – הוא חכמה. דיפלומטיה אינה התרפסות – היא עוצמה. גדולתה של אמריקה נמדדה לא רק בכוח, אלא גם באופי. עלינו להראות שאנו פועלים מתוך היגיון ותקווה, לא מתוך פחד.

סיכום: אמריקה תחילה

הבקשה שלי פשוטה – שנזכור את לקחי ההיסטוריה. שנדרוש מהמנהיגים לעמוד בהבטחותיהם. שנשים בראש סדר העדיפויות את העם והעתיד שלנו. לא עוד מלחמות אינסופיות. לא עוד משפחות שכולות. לא עוד חיים וכסף מבוזבזים.

אדוני הנשיא, הקשב לעם. אל תגרור אותנו לעוד מלחמה. אל תסכן את הכלכלה, הביטחון והעתיד שלנו – למען קרבות שאינם שלנו. אמריקה חזקה מספיק לומר "לא" – לבחור שלום, דיפלומטיה ותקווה.

אני אוהב את המדינה שלי. אני רוצה שתהיה בטוחה, משגשגת ומאוחדת. אך לא נשיג זאת בפצצות ודמעות. עלינו להביט פנימה, להבריא את הפצעים, ולבנות עתיד טוב יותר.

בואו נחזיר את הבנים והבנות הביתה. נשקיע בעתידם – לא במלחמה נוספת. נהפוך את אמריקה, סוף סוף, לאומה של שלום.