הבריחה מספרטה

מאמר מאת אהרון וייסקלינגר

לכול מי שעיניו בראשו מבין שכול המלחמה הזו היא בסך הכול תעמולת בחירות

לבנימין נתניהו כדי שלאחריה ילך לבחירות בזק ויזכה שוב לרוב דחוק של ממשלת

פסיכי על מלא מלא ובמקביל יבטל את הדמוקרטיה הישראלית וירסק את בג"צ ויקבע

בחוק שהשלטון הוא מעל לחוק ולשם כך אחרי שתסתיים המלחמה מול איראן אפשר

יהיה להתכונן למלחמה הבאה נגד טורקיה ואחריה אולי מצרים או השד יודע מי

עוד - ועל הדרך יקים בישראל דיקטטורה לתפארת - ומי שאינו רואה זאת בעיניו

הוא מטומטם גמור אך רוב בני האדם הם מטומטמים גמורים

ככה החיים הם במדינת ספרטה היהודית ואי אפשר עוד לדעת אם יש לצחוק או

לבכות עם אלה שקוראים לנו "עם ניבחר" ו"עם הנצח" ותומכים בנו (המעטים

שהולכים ומתמעטים ברחבי העולם) ככה הם החיים בספרטה כול חצי שנה עד שנה

גג מלחמה או מבצע או חיסול או התנקשות או פשוט עוד זוועה ופשע מלחמה הכול

למען "נצח ישראל לא ישקר" מסתבר שהעם היהודי (אם יש בכלל עם כזה תלוי את

מי שואלים) לא פראייר בכלל ומדינת ישראל התמכרה לכוח עד שבעצם יש לומר זאת

בגלוי (למען השם) מדינת ישראל מעולם לא רצתה בשלום שלום דמוקרטיה וזכויות

אדם לכול הם "בגידה" "אבות הטומאה" וה"סיטרא אחרא" ממש כמו עבודה זרה -

טרור פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ורצח עם לעומת זאת הם דווקא בשר מבשרה

של הציונות - מדינת ישראל היא אירגון טרור חובק עולם אירגון פשע רצחני

וכול מי שעוצם את עיניו או מתעלם מהסימנים הברורים וממשיך לחיות בארץ סופו

שיפול בעצמו קורבן לאותה מפלצת - מדינת ישראל שהייתה אמורה להיות "בית

לאומי לעם היהודי" בו יחיו היהודים בביטחה הפכה להיות מפלצת בה מועלים

קורבנות אדם ובה לחיי אדם אין שום ערך עם שהתיימר להיות "אור לגויים"

ו"עם סגולה" זנח את כול ערכיו שהטיף להם כשהיה בגלות ואימץ גיזענות וקנאות דתית

ואמונה בעליונות יהודית ובבעלות מוחלטת על כול חלקת הארץ -

שיהיה ברור - לעולם לא יהיה שקט ושלום במדינת ספרטה הישראלית רק דם אש

ותימרות עשן מלחמה כול כמה חודשים או פיגועי טרור רק אפלייה שנאה גיזענות

רצח פשע ואלימות - כשיסיים מר נתניהו לטפל באיראנים ובפלסטינים ובערבים

הוא יתפנה לטפל "בעם שלו" מישהו לא רואה זאת? אם לא אז תיזכרו שפה שמעתם

על כך ראשונים...

ישראל לא תדע אפילו יום אחד של שקט או שלווה או שלום לא תחת הדיקטטורה

שהולכת וניבנת פה בגלוי מה שהיה מנת חלקם של הערבושים בשטחים עד היום יהפך

להיות מנת חלקם של ישראלים רבים (סמולנים בוגדים ומזדיינים בתחת) אשר בבת

אחת ימצאו את עצמם על תקן "פלשתינאים" מאזרחים הם יהפכו לנתינים סוג ב' או

לבוגדים בעיני השלטון זה הולך ונירקם מול עינינו...

המנהיג וחבורת מלחכי הפינכה שלו וכן כמה מפלגות דתיות מושחתות וגיזעניות

ממשלת ימין על מלא מלא יעשו פה "מה שבזין שלהם" כי המדינה ואזרחיה הם

הרכוש של סבאל'ה שלהם...

ושאלה לי לכם? לא נימאס לכם? כול חצי שנה עשרה חודשים סבב מלחמה טילים

ושכול והרוגים ופצועים? כנראה שלא לפחות לא לרוב הישראלים שאין להם

אפשרויות יציאה והגירה מהארץ ושאינם מדברים שפות זרות שהם אסירים בשלשלאות

למדינה הם אוטמים את עיניהם ואוזניהם וממלאים את פיהם מים ומתפללים שרק לא

יפול האסון על ראשם אלא שיפול על ראש מישהו אחר...

עוד שאלה לי אליכם? האם אתם זוכרים מתי הפעם האחרונה שהייתה תקווה במקום

הזה? אני דווקא זוכר כמה שנים קצרות שניגמרו ברצח רבין שנים קצרות של

תקווה לשלום אמיתי ול"מזרח תיכון חדש" שאינו מבוסס על כוח ואלימות וגזענות

שלום ומזרח תיכון חדש המבוססים על זכויות אדם על חופש ביטוי ועל דמוקרטיה

- גם נתניהו מאמין בליבו ב"מזרח תיכון חדש" אולם כזה המבוסס על עליונות

וכוח גזענות ושחיתות פנאטיות ומשיחיות נתניהו הוא "ביסמארק היהודי" מקים

הרייך השני של היהודים על כתפי עוצמה צבאית בריתות עם מעצמות ועם ארה"ב

רבין לעומתו היה אנושי מדי חלש מדי "תמים מדי" בבינימין נתניהו אין שום

תמימות יש רק רוע אינסופי וציניות וערמומיות מרושעת מקיאוולית של "קנצלר

הברזל" הוא מאמין בכול ליבו שרק "בברזל ודם" תקום ישראל למעמד של מעצמה

אזורית ותשנה בכוח ועוד כוח את המזרח התיכון לתועלתה והוא ינצל כול זאת

כדי להישאר עוד ועוד בשלטון - כול הצלחה של מדינת ישראל היא ההצלחה שלו

וכול כישלון הוא באשמת הבוגדים והסמול - נתניהו הוא דמות מנהיג אניגמטי -

או שאתה נופל בקסמו מאמין לשקריו השחוקים ומתאהב בו והולך שבי אחריו או

שאתה מתעב אותו בכול ליבך אין משהו נייטרלי כלפיו ממש כשם שרבין היה דמות

מנהיג אניגמטי שחצי העם העריץ וחצי מהעם תיעב - אך דבר אחד ברור בניגוד

לרבין לא תיפול שערה אחת מראשו של נתניהו הוא יזכה להגיע לשיבה טובה ולעד

מאה ועשרים האיש עשוי טפלון או אפוד ברזל איש איננו מגיע לקרסוליו אפילו

לא מתנגדיו המרים ביותר אותם הוא מצליח לפורר לחסל ולקבור באבק אפסותם...

אני בכלל לא מתפלא אם בימים אלה עסוקים זרועות השלטון בלאסוף מידע

ונתונים על אזרחי ישראל בייחוד אלה אשר מתנגדים לנתניהו או לשלטון ולממשלה

הנוכחית השב"כ המוסד המשטרה וכן יתר משרדי הממשלה מכינים תיקים ואוספים

מידע על כול "הבוגדים" שמעיזים לבקר את ראש הממשלה ואת הממשלה על כול

המלחמות (עזה לבנון איראן) ומתכוננים לימים שלאחר מכן לשעת כושר בהן יתן

נתניהו סימן שיש להתחיל לטפל ב"בוגדים" כך פועלות דיקטטורות תמיד יש צורך

באוייב חיצוני ופנימי שיצדיקו מצב חירום כדי שהשלטון ירמוס את הדמוקרטיה

- המלחמה מול איראן היא לא דווקא "שיחרור העם האיראני משלטון האייתולות"

אלא דווקא "תחילת דיכוי הביקורות והמתנגדים מבית בישראל ואף מחוצה לה

בחו"ל" - איך אומרים? ימים יגידו...

מילה נוספת בקשר ל"שיחרור העם האיראני" אני לא סבור כי על ישראל וארה"ב

"לשחרר את העם האיראני משלטון האייתולות" כי אני לא חושב שזה מתפקידנו

"לשחרר עמים" משלטון רודני שהם בעצמם העלו לשלטון ואחרי זה התחרטו על כך

במקום לדאוג לאיראנים אולי עדיף לישראל ולארה"ב לדאוג קודם כול לאזרחיהם

ולתת להם זכויות אדם ושיוויון זכויות ודמוקרטיה אמיתית לכול אזרחיהם במקום

לחוקק חוקים אנטי דמוקרטיים ורמיסת שלטון החוק ועיסוק בשחיתויות ועבירות

מירמה והפרת אמונים אולי עדיף לישראל ולארה"ב במקום "לשחרר את האיראנים"

לדאוג קודם כול שהן בעצמן לא יהפכו לאייתוללות בסגנון שלטונן וזה הם לא

עושות כי קל יותר להפציץ את טהראן מאשר לתת שיוויון זכויות דמוקרטיה

זכויות אדם וחופש ביטוי לכלל האזרחים באמריקה וישראל (כן כולל האזרחים

הערבים והמוסלמים) אז בוא באמת נפציץ את טהראן ונשחק אותה "בני האור"

הרשו לי קצת להתנבא לגבי העתיד - דמיינו עתיד בו ארה"ב כבר איננה עומדת

לצד ישראל עם נשיא דמוקרטי כגון מחמוד מאמדאני או נשיא רפובליקאי כגון

קרלסון טאקר שניהם יקיאו אותנו לקיבינימט נסו לדמיין את ישראל בעוד חמש עד

עשר שנים מהיום כמדינה מצורעת ומבודדת ומוחרמת שראשיה מואשמים בפשעים נגד

האנושות ובה כבר אף אחד לא רוצה לעמוד לצידה כולל יהודים ליברלים מהגולה

איך אמר לנון imagine נסו לדמיין זאת כי לא משנה איך תסתיים ההרפתקאה

באיראן זה יכול להיות תסריט ריאלי שבה אנו ניתפסים כ"האיש הרע" מהמזרח

התיכון כאיזה מדינת עולם שלישית דיקטטורית נחשלת עם פצצות אטום מהמזרח

התיכון וכול אלה שחושבים שאם נפעל בכוח מקסימלי נגד שלטון האייתולות ונגד

איראן ניזכה בניצחון ובהישג הרשו לי לומר שזה הימור פרוע לדעתי שלטון

האייתולות באיראן עוד לא אמר את המילה האחרונה וללא פלישה קרקעית לתוך

איראן אלא רק בכוח אווירי לא יהיה שום ניצחון ושום "מיטוט שלטון

האייתולות" כשם שגם "מיטוט שלטון החמאס" בעזה לא התממש גם לא אחרי למעלה

משנתיים של מלחמה ואבידות קשות...

באשר לי מה אכפת לי בעצם? אני זה קרוב לעשור ירדתי מהארץ וברחתי לגלות

מארץ ספרטה התמזל מזלי לנתק את גורלי מחבל הארץ המקולל והאומלל הזה ויתרתי

על אזרחותי הישראלית ואני כיום יהודי בגולה כשם שהיו כול אבותינו במשך

כאלפיים שנה אינני חש שאני צריך את "ההגנה" או את הטובות של מדינת ישראל

לטעמי הציונות היא רעיון מטומטם ורע וישראל איננה בית בטוח לעם היהודי

ובכלל אני לא שייך ל"עם" אני אדם יחיד אינדיווידואל ועדיפה על פני הגלות

על פני לחיות בספרטה היהודית במדינת יהודה המכביסטית הביביסטית היוצאת

למלחמה חדשות לבקרים אני מעדיף לחיות כיהודי גלותי הדוגל בעקרונות וערכים

ליברלים ודמוקרטיים וסוציאליסטיים ואוניברסליים על פני הקנאות הפרימיטיבית

ופטריוטיות הגזענית של הצברים הישראלים מבחינתי ישראל היא פח האשפה של העם

היהודי וזהו אינני חי לפי חוקי הממשלה הישראלית הפאשיסטית ואינני רץ למקלט

או ממ"ד באמצע הלילה או היום כול פעם שיש מלחמה משוגעת ואין לשכמותי מקום

בארץ הזו שיהיה בהצלחה לשני הצדדים.

סוף.

- הכותב הוא ישראלי לשעבר המתגורר בצרפת הדעות המובעות במאמר הם

דעות אישיות ועל דעת הכותב בלבד ואינם מייצגות איש מלבדו

---

Escape from Sparta

An article by Aharon Weisklinger

Anyone with eyes in their head understands that this entire war is nothing more than election propaganda for Benjamin Netanyahu so that afterward he will go to snap elections and once again win a narrow majority for a fully-crazy government, and at the same time abolish Israeli democracy and smash the Supreme Court, and establish in law that the government stands above the law.

And for that purpose, after the war with Iran ends, it will be possible to prepare for the next war against Turkey, and after that perhaps Egypt, or who knows who else—and along the way establish a magnificent dictatorship in Israel.

And anyone who does not see this with their own eyes is a complete idiot, but most human beings are complete idiots.

That is how life is in the Jewish State of Sparta, and one can no longer know whether to laugh or cry with those who call us the “Chosen People” and the “Eternal Nation” and support us (the few who are steadily dwindling around the world).

That is how life is in Sparta: every half year to a year at most—another war, another operation, another assassination, another targeted killing, or simply another horror and war crime, all for the sake of “the eternity of Israel shall not lie.”

It turns out that the Jewish people (if such a people even exists—depending on whom you ask) are not suckers at all, and the State of Israel has become addicted to power to the point that it must be said openly (for heaven’s sake):

The State of Israel never truly wanted peace.

Peace, democracy, and human rights for all are considered “treason,” “the fathers of impurity,” and the “Sitra Achra,” almost like idolatry.

Terror, war crimes, crimes against humanity, and genocide, on the other hand, are very much flesh of the flesh of Zionism.

The State of Israel is a global terrorist organization, a murderous criminal organization, and anyone who closes their eyes or ignores the clear signs and continues living in the country will eventually fall victim themselves to the same monster.

The State of Israel, which was supposed to be a “national home for the Jewish people” where Jews would live in safety, has become a monster in which human sacrifices are offered and where human life has no value.

A people that pretended to be a “light unto the nations” and a “chosen people” abandoned all the values it preached while in exile and adopted racism, religious fanaticism, belief in Jewish supremacy, and absolute ownership over every piece of land.

Let it be clear: there will never be quiet and peace in the Israeli State of Sparta—only blood, fire, and pillars of smoke; war every few months or terror attacks; only discrimination, hatred, racism, murder, crime, and violence.

When Mr. Netanyahu finishes dealing with the Iranians, the Palestinians, and the Arabs, he will turn to deal with “his own people.”

Does anyone not see this? If not, then remember that you heard it here first.

Israel will not know even a single day of quiet, calm, or peace—not under the dictatorship that is openly being built here.

What has been the fate of the “Arabushes” in the territories until now will become the fate of many Israelis.

“Leftist traitors” will suddenly find themselves in the position of “Palestinians.” From citizens they will become second-class subjects or traitors in the eyes of the regime.

This is being woven before our very eyes.

The leader and his group of boot-lickers, along with several corrupt and racist religious parties—the “full-right government”—will do whatever the hell they want here, because the state and its citizens are the property of their grandfather.

And I have a question for you: aren’t you tired of it? Every six months to ten months another round of war, missiles, bereavement, dead and wounded?

Apparently not—at least not for most Israelis who have no option to leave or emigrate and who do not speak foreign languages. They are prisoners chained to the state.

They shut their eyes and ears, keep silent, and pray that disaster will not fall on their heads but rather on someone else’s.

Another question for you: do you remember the last time there was hope in this place?

I do. I remember a few short years that ended with Rabin’s assassination—short years of hope for real peace and for a “New Middle East” not based on force, violence, and racism.

A peace and a new Middle East based on human rights, freedom of speech, and democracy.

Netanyahu also believes in his heart in a “New Middle East”—but one based on superiority, power, racism, corruption, fanaticism, and messianism.

Netanyahu is the “Jewish Bismarck,” the founder of the second Reich of the Jews upon the shoulders of military power and alliances with great powers and with the United States.

Rabin, in contrast, was too human, too weak, too naïve.

In Benjamin Netanyahu there is no naivety—only endless malice, cynicism, and a wicked Machiavellian cunning of the “Iron Chancellor.”

He truly believes that only “with iron and blood” will Israel rise to the status of a regional power and reshape the Middle East by force—and he will use all of this to remain in power again and again.

Every success of the State of Israel is his success, and every failure is the fault of the traitors and the left.

Netanyahu is an enigmatic leader. Either you fall under his spell, believe his worn-out lies, fall in love with him and follow him, or you despise him with all your heart. There is nothing neutral about him—just as Rabin was an enigmatic leader whom half the nation admired and half despised.

But one thing is clear: unlike Rabin, not a single hair will fall from Netanyahu’s head.

He will live to a ripe old age—until 120. The man is made of Teflon or iron armor. No one reaches even his ankles, not even his bitterest opponents, whom he manages to crush, eliminate, and bury in the dust of their insignificance.

I would not be surprised if, in these days, the arms of the regime are busy collecting information and data about Israeli citizens—especially those who oppose Netanyahu or the current government.

The Shin Bet, the Mossad, the police, and other government ministries are preparing files and gathering information on all the “traitors” who dare criticize the prime minister and the government for all the wars (Gaza, Lebanon, Iran).

They are preparing for the moment afterward—the opportune hour when Netanyahu will give the signal to begin dealing with the “traitors.”

That is how dictatorships operate: there must always be an external and internal enemy to justify a state of emergency so that the regime can trample democracy.

The war against Iran is not necessarily about “liberating the Iranian people from the rule of the ayatollahs.”

Rather, it may be “the beginning of suppressing criticism and dissent at home in Israel and even abroad.”

As they say—time will tell.

Another word regarding the “liberation of the Iranian people”:

I do not believe that Israel and the United States should “liberate the Iranian people from the rule of the ayatollahs,” because I do not think it is our role to “liberate peoples” from tyrannical regimes that they themselves brought to power and later regretted.

Instead of worrying about the Iranians, perhaps Israel and the United States should first take care of their own citizens and grant them human rights, equal rights, and real democracy, instead of passing anti-democratic laws, trampling the rule of law, and engaging in corruption, fraud, and breaches of trust.

Perhaps instead of “liberating the Iranians,” Israel and the United States should ensure that they themselves do not become ayatollah-style regimes.

But they do not do this, because it is easier to bomb Tehran than to grant equality, democracy, human rights, and freedom of speech to all citizens in America and Israel (yes, including Arab and Muslim citizens).

So let us indeed bomb Tehran and pretend to be “the children of light.”

Allow me to prophesy a little about the future.

Imagine a future in which the United States no longer stands beside Israel—whether under a Democratic president such as Mahmoud Mamdani or a Republican president such as Tucker Carlson—both of whom might cast us aside completely.

Try to imagine Israel five to ten years from now as a pariah state—isolated and boycotted—whose leaders are accused of crimes against humanity and where no one wishes to stand by its side, including liberal Jews in the diaspora.

As Lennon said: imagine.

Try to imagine it, because no matter how the adventure in Iran ends, it could become a realistic scenario in which we are seen as “the bad guy” of the Middle East—a backward third-world dictatorship with nuclear weapons.

And all those who believe that if we act with maximum force against the ayatollah regime and Iran we will achieve victory and success should know: this is a reckless gamble.

In my opinion, the ayatollah regime in Iran has not yet said its last word.

Without a ground invasion into Iran—only with air power—there will be no victory and no “collapse of the ayatollah regime,” just as the “collapse of Hamas rule” in Gaza did not materialize even after more than two years of war and heavy losses.

As for me—what do I actually care?

Nearly a decade ago I left the country and fled into exile from the land of Sparta.

I was fortunate enough to sever my fate from this cursed and miserable piece of land.

I gave up my Israeli citizenship, and today I am a Jew in the diaspora, just as all our ancestors were for nearly two thousand years.

I do not feel that I need the “protection” or favors of the State of Israel.

In my view, Zionism is a stupid and bad idea, and Israel is not a safe home for the Jewish people.

In fact, I do not belong to any “people”—I am a single individual.

I prefer exile over living in the Jewish Sparta, in the Maccabean-Bibist State of Judah that goes to war again and again.

I prefer to live as a diaspora Jew who believes in liberal, democratic, socialist, and universal values rather than the primitive fanaticism and racist patriotism of Israeli “sabres.”

For me, Israel is the garbage dump of the Jewish people.

That is all.

I do not live according to the laws of the Israeli fascist government, and I do not run to a shelter or safe room in the middle of the night or day every time there is another crazy war.

People like me have no place in this land.

Good luck to both sides.

The End.

The author is a former Israeli living in France. The opinions expressed in the article are personal opinions and represent only the author.