THE HUMAN UNDERGROUND

A Manifesto by The Dissident

We were promised that technology would serve humanity.

Instead, humanity is being reorganized to serve technology.

We were promised liberation from exhausting labor, access to all human knowledge, greater democracy, and a world connected beyond borders. Yet the machines that were supposed to free us have become instruments of surveillance, manipulation, dependency, and control. The networks that were supposed to unite us increasingly divide us into isolated consumers, measurable profiles, predictable behaviors, and profitable fragments of data.

The future is arriving, but it does not appear to belong to ordinary human beings.

It belongs to corporations with data centers larger than towns. It belongs to governments that demand greater powers of identification, monitoring, classification, and prediction. It belongs to financial systems that measure every person according to productivity, purchasing power, credit, obedience, and usefulness.

We are told that this is progress.

We are told that nothing can stop it.

We are told to adapt.

But adaptation to inhumanity is not progress. Submission to machinery is not evolution. A society that becomes more efficient while becoming less compassionate is not advancing. It is merely perfecting its own moral collapse.

The Coming Dystopia

The language surrounding the so-called “Great Reset of 2030” speaks of transformation, sustainability, automation, digital identity, artificial intelligence, and a new global economy. Some see these developments as necessary reforms. Others see them as centralized attempts to reshape society from above. Whatever interpretation one accepts, one truth is already visible: enormous technological and economic changes are being planned and implemented with very little meaningful participation from the people whose lives will be transformed.

The danger is not contained within a single slogan, organization, country, or political party. The danger is the construction of a world in which human beings are treated as components in a system they neither understand nor control.

Governments and Big Tech corporations are rushing to build immense data centers. Every movement, purchase, message, search, medical record, political opinion, friendship, and private desire can be recorded. Artificial intelligence systems are being trained to recognize faces, voices, habits, emotions, preferences, and possible future actions.

Surveillance no longer requires a secret police officer standing outside your door. It can be built into your telephone, your car, your workplace, your street, your bank account, your entertainment, and eventually your own home.

Control will not always arrive wearing a uniform. It may arrive as convenience.

It may ask you to accept new terms and conditions.

It may promise security.

It may offer a personalized experience.

It may recommend what you should watch, whom you should trust, where you should go, what you should buy, and what you should believe.

The perfect prison will not look like a prison. It will look like a platform that nobody can afford to leave.

When Human Labor Becomes Unnecessary

Artificial intelligence and robotics may soon perform work once believed to require uniquely human intelligence. Machines will manufacture goods, operate warehouses, write reports, produce images, answer customers, translate languages, drive vehicles, diagnose problems, supervise workers, and perhaps even make political and military decisions.

The tragedy is not that machines can reduce unnecessary labor. Freedom from dangerous and exhausting work could be a blessing.

The tragedy is that under capitalism, the benefits of automation belong primarily to those who own the machines.

Workers are not liberated. They are dismissed.

Communities are not enriched. They are abandoned.

Productivity rises while wages stagnate. Wealth accumulates in fewer hands. People who are no longer profitable are described as obsolete, unskilled, burdensome, or economically inactive.

A humane society would use automation to give every person more time, security, education, creativity, and rest. An inhuman society will use automation to concentrate wealth while declaring millions of people unnecessary.

This is the nightmare before us: a world in which machines perform the labor, algorithms manage the population, corporations own the infrastructure, and ordinary people survive only by accepting whatever conditions are imposed upon them.

In such a world, the unemployed person is not treated as a citizen liberated from labor. He is treated as a defective economic unit.

The elderly are regarded as expenses.

The sick are regarded as inefficiencies.

Artists are regarded as content providers.

Friendship becomes engagement.

Identity becomes a database entry.

Love becomes a pattern that can be predicted and monetized.

Human life becomes worthless because it cannot compete with the speed, obedience, and efficiency of the machine.

We Reject This Future

We reject the belief that technological development is automatically good.

We reject the belief that markets should determine the value of human life.

We reject the idea that privacy is suspicious.

We reject the idea that every human action must be recorded, analyzed, optimized, and sold.

We reject the conversion of citizens into users, workers into disposable resources, communities into markets, and human beings into data.

We reject both the authoritarian state and the authoritarian corporation.

We reject the false choice between government surveillance and corporate surveillance.

We reject politics that demands loyalty to left or right while both sides surrender human life to the same machinery of profit, control, bureaucracy, and permanent observation.

This manifesto belongs neither to the left nor the right.

It belongs to everyone who still believes that a person is more than an economic function.

It belongs to workers, artists, programmers, farmers, teachers, caregivers, religious believers, atheists, conservatives, socialists, liberals, anarchists, and those who no longer trust any political label.

It belongs to anyone who feels that something essential is disappearing from the world.

A More Human Era

We call for a more human era: less technological, less capitalistic, less centralized, and less obsessed with speed.

We do not demand the destruction of every machine. We demand that machines remain our tools rather than becoming our masters.

Technology should be judged by whether it strengthens human freedom, not merely by whether it increases efficiency. An invention that saves time but destroys privacy may not be progress. A platform that connects millions while making them lonelier may not be progress. An algorithm that predicts behavior while eliminating personal autonomy may not be progress.

We need a moral and human compass.

Not everything that can be built should be built.

Not everything that can be automated should be automated.

Not everything that can be measured should be measured.

Not everything that can be collected should be stored.

Not every problem requires a digital solution.

We call for limits.

We call for the right to live without constant surveillance.

We call for the right to use cash, to read anonymously, to communicate privately, to repair our own possessions, to own physical books, to meet without registration, and to exist without producing data for corporations or governments.

We call for a right to meaningful human work, while also recognizing that a person’s right to food, shelter, dignity, and participation must never depend entirely upon whether a corporation finds that person profitable.

We call for slower cities, stronger neighborhoods, public libraries, local workshops, independent art, community gardens, open knowledge, small businesses, cooperative institutions, and places where people may gather without being required to buy something.

We call for schools that teach judgment rather than obedience, history rather than propaganda, creativity rather than standardized output, and citizenship rather than consumerism.

We call for medicine that sees the patient rather than the data profile.

We call for art made not merely to attract attention but to express the human soul.

We call for a society in which weakness is not punished, old age is not discarded, disability is not treated as failure, and loneliness is not exploited by machines pretending to be friends.

The Human Underground

Should the public world become fully monitored, commercialized, and automated, human freedom will seek refuge elsewhere.

It will survive in underground networks.

These networks need not be violent, secret armies. They must be communities of memory, culture, mutual aid, privacy, and nonviolent resistance.

The underground may be a group of neighbors sharing food and helping one another outside commercial platforms.

It may be a small library of printed books preserved when digital texts are censored or altered.

It may be a community radio station, a local newsletter, an independent website, a private correspondence circle, or a group of programmers maintaining free and open-source tools.

It may be artists creating work that refuses algorithmic fashion.

It may be teachers preserving forbidden questions.

It may be workers forming cooperatives.

It may be people meeting face to face, without cameras, advertisements, rankings, or recommendation systems.

It may be an old computer running independent software.

It may be a garden.

It may be a poem copied by hand.

It may be a room where people are permitted to speak honestly.

The human underground will protect what the automated world cannot understand: friendship without profit, knowledge without ownership, kindness without measurement, faith without branding, creativity without analytics, and dignity without economic justification.

It will preserve the human spirit not through conquest, but through refusal.

The refusal to surrender every private thought.

The refusal to abandon those considered useless.

The refusal to allow algorithms to determine truth.

The refusal to let corporations own human culture.

The refusal to let fear turn neighbors into informants.

The refusal to forget how people lived before every moment became a source of data.

What Must Be Preserved

Preserve books.

Preserve independent computers and open systems.

Preserve practical skills that do not depend entirely upon remote corporate servers.

Preserve local history.

Preserve private conversation.

Preserve the ability to repair, build, grow, cook, teach, write, and care for one another.

Preserve languages, traditions, songs, stories, and memories that cannot be reduced to commercial content.

Preserve the distinction between a human being and a machine imitating one.

Preserve childhood from permanent surveillance.

Preserve the right to make mistakes without those mistakes becoming permanent entries in an invisible profile.

Preserve the right to disappear from the network.

Preserve the right to be ordinary.

Most of all, preserve the knowledge that a human being possesses value even when he produces nothing, buys nothing, and serves no institutional purpose.

A Call Beyond Politics

To those on the left: remember that centralized technological power does not become humane merely because it speaks in the language of inclusion, safety, or progress.

To those on the right: remember that corporate power does not become freedom merely because it calls itself private enterprise.

To the religious: defend the sacred worth of the person against systems that reduce the soul to data.

To the secular: defend human rights, reason, privacy, and democratic accountability against technological absolutism.

To programmers and engineers: you are not merely building tools. You are building the conditions under which future people will live. Refuse to say that ethics are someone else’s responsibility.

To artists and writers: do not allow human culture to become an endless stream of synthetic material designed only to occupy attention.

To workers: do not turn your anger against other workers while those who own the machines accumulate unprecedented power.

To young people: you are not required to live every part of your life publicly. Your identity belongs to you. Your thoughts are not raw material. Your attention is not a natural resource waiting to be extracted.

To those who feel powerless: remember that every system depends upon cooperation, belief, habit, and participation. Even the largest machine cannot manufacture genuine human meaning.

Join the Underground

Join the underground—not an underground of hatred or violence, but an underground of humanity.

Create circles of trust.

Support independent creators.

Use decentralized and open technologies where practical.

Protect privacy.

Learn forgotten skills.

Share knowledge.

Help those whom the economy considers useless.

Build institutions small enough to remain accountable and human.

Meet people in physical places.

Listen without recording.

Speak without performing.

Create without asking an algorithm for permission.

Refuse political fanaticism. Refuse racial hatred. Refuse antisemitism. Refuse dehumanization. Refuse the convenient lie that one group must lose its humanity so another group may be free.

The underground must not reproduce the cruelty of the system it opposes.

Its purpose is not to dominate.

Its purpose is to preserve.

The Final Warning

A civilization can survive poverty, disaster, and war. It cannot survive indefinitely after it loses the belief that human life has intrinsic worth.

The greatest danger is not that machines will become human.

The greatest danger is that humans will be trained to behave like machines: efficient, obedient, measurable, replaceable, and empty.

The future is not predetermined. Technology has no destiny of its own. Every system is built through human choices, protected by human institutions, and accepted through human habits.

There is still time to choose another direction.

There is still time to demand limits.

There is still time to rebuild community.

There is still time to defend privacy, freedom, dignity, and the right to remain fully human.

But the hour is late.

The machinery is expanding.

The data centers are rising.

The systems are learning.

The powerful are preparing for a world in which they may no longer need the majority of humanity.

Therefore, we must prepare as well—not for violence, chaos, or destruction, but for preservation, solidarity, independence, and nonviolent resistance.

Let the human underground begin wherever two people meet and agree that human life is not disposable.

Let it begin in homes, workshops, libraries, gardens, studios, schools, local networks, and private conversations.

Let it cross every political border.

Let it welcome every person who refuses to become a number.

Let it keep alive the memory of freedom.

Let it defend the unmeasurable.

Let it protect the fragile.

Let it preserve the human spirit until the world is ready to become human again.

We are not data.

We are not products.

We are not obsolete.

We are human beings.

And we will not disappear.

-------------------

המחתרת האנושית

מניפסט מאת המתנגד

הבטיחו לנו שהטכנולוגיה תשרת את האנושות.

במקום זאת, האנושות מאורגנת מחדש כדי לשרת את הטכנולוגיה.

הבטיחו לנו שחרור מעבודה מתישה, גישה לכל הידע האנושי, דמוקרטיה רחבה יותר ועולם המחובר מעבר לגבולות. אך המכונות שהיו אמורות לשחרר אותנו הפכו לכלים של מעקב, מניפולציה, תלות ושליטה. הרשתות שהיו אמורות לאחד אותנו מחלקות אותנו יותר ויותר לצרכנים מבודדים, לפרופילים מדידים, לדפוסי התנהגות צפויים ולשברי מידע רווחיים.

העתיד מגיע, אך נדמה שהוא אינו שייך לבני אדם רגילים.

הוא שייך לתאגידים שבבעלותם מרכזי נתונים הגדולים מערים. הוא שייך לממשלות הדורשות סמכויות נרחבות יותר של זיהוי, מעקב, סיווג וחיזוי. הוא שייך למערכות פיננסיות המודדות כל אדם לפי תפוקה, כוח קנייה, דירוג אשראי, ציות ותועלת.

אומרים לנו שזו קדמה.

אומרים לנו שאי אפשר לעצור אותה.

אומרים לנו להסתגל.

אך הסתגלות לאי־אנושיות אינה קדמה. כניעה למכונות אינה אבולוציה. חברה הנעשית יעילה יותר ובו בזמן פחות רחומה אינה מתקדמת. היא רק משכללת את קריסתה המוסרית.

הדיסטופיה המתקרבת

השפה המקיפה את מה שמכונה „האיפוס הגדול של 2030” מדברת על שינוי, קיימות, אוטומציה, זהות דיגיטלית, בינה מלאכותית וכלכלה עולמית חדשה. יש הרואים בהתפתחויות אלה רפורמות הכרחיות. אחרים רואים בהן ניסיונות ריכוזיים לעצב מחדש את החברה מלמעלה. תהיה הפרשנות אשר תהיה, אמת אחת כבר גלויה לעין: שינויים טכנולוגיים וכלכליים עצומים מתוכננים ומיושמים כמעט ללא השתתפות משמעותית של האנשים שחייהם עומדים להשתנות.

הסכנה אינה כלואה בסיסמה אחת, בארגון אחד, במדינה אחת או במפלגה פוליטית אחת. הסכנה היא בנייתו של עולם שבו בני אדם נחשבים לרכיבים בתוך מערכת שאינם מבינים ואינם שולטים בה.

ממשלות ותאגידי ביג־טק ממהרים להקים מרכזי נתונים עצומים. כל תנועה, רכישה, הודעה, חיפוש, תיק רפואי, דעה פוליטית, חברות או תשוקה פרטית יכולים להירשם. מערכות בינה מלאכותית מאומנות לזהות פנים, קולות, הרגלים, רגשות, העדפות ופעולות אפשריות בעתיד.

מעקב כבר אינו מחייב שוטר חשאי העומד מחוץ לדלתך. אפשר לבנות אותו בתוך הטלפון שלך, המכונית שלך, מקום העבודה שלך, הרחוב שלך, חשבון הבנק שלך, הבידור שלך ולבסוף גם בתוך ביתך.

השליטה לא תמיד תגיע לבושה במדים. היא עשויה להגיע בשם הנוחות.

היא עשויה לבקש ממך להסכים לתנאים חדשים.

היא עשויה להבטיח ביטחון.

היא עשויה להציע חוויה מותאמת אישית.

היא עשויה להמליץ לך במה לצפות, במי לבטוח, לאן ללכת, מה לקנות ובמה להאמין.

הכלא המושלם לא ייראה כמו כלא. הוא ייראה כמו פלטפורמה שאיש אינו יכול להרשות לעצמו לעזוב.

כאשר העבודה האנושית נעשית מיותרת

בינה מלאכותית ורובוטיקה עשויות בקרוב לבצע עבודות שבעבר נחשבו תלויות באינטליגנציה אנושית ייחודית. מכונות ייצרו מוצרים, יפעילו מחסנים, יכתבו דוחות, יפיקו תמונות, יענו ללקוחות, יתרגמו שפות, ינהגו בכלי רכב, יאבחינו בבעיות, יפקחו על עובדים ואולי אף יקבלו החלטות פוליטיות וצבאיות.

הטרגדיה אינה בכך שמכונות יכולות לצמצם עבודה מיותרת. שחרור מעבודה מסוכנת ומתישה יכול להיות ברכה.

הטרגדיה היא שתחת הקפיטליזם, היתרונות של האוטומציה שייכים בראש ובראשונה לבעלי המכונות.

העובדים אינם משתחררים. הם מפוטרים.

הקהילות אינן מתעשרות. הן ננטשות.

הפריון עולה בעוד השכר קופא. העושר מצטבר בפחות ידיים. אנשים שכבר אינם רווחיים מתוארים כמיושנים, חסרי כישורים, מעמסה או בלתי פעילים מבחינה כלכלית.

חברה אנושית הייתה משתמשת באוטומציה כדי להעניק לכל אדם יותר זמן, ביטחון, חינוך, יצירתיות ומנוחה. חברה לא־אנושית תשתמש באוטומציה כדי לרכז עושר ובה בעת להכריז על מיליוני בני אדם כמיותרים.

זהו הסיוט העומד לפנינו: עולם שבו המכונות מבצעות את העבודה, האלגוריתמים מנהלים את האוכלוסייה, התאגידים מחזיקים בתשתיות, ואנשים רגילים שורדים רק באמצעות קבלת כל התנאים הנכפים עליהם.

בעולם כזה, המובטל אינו נתפס כאזרח ששוחרר מעבודה. הוא נתפס כיחידה כלכלית פגומה.

הקשישים נחשבים להוצאה.

החולים נחשבים לחוסר יעילות.

האמנים נחשבים לספקי תוכן.

החברות הופכת למעורבות משתמשים.

הזהות הופכת לרשומה במסד נתונים.

האהבה הופכת לדפוס שאפשר לחזות ולהפיק ממנו רווח.

חיי אדם נעשים חסרי ערך מפני שאינם יכולים להתחרות במהירות, בציות וביעילות של המכונה.

אנו דוחים את העתיד הזה

אנו דוחים את האמונה שהתפתחות טכנולוגית היא טובה מעצם טבעה.

אנו דוחים את האמונה שהשווקים צריכים לקבוע את ערכם של חיי אדם.

אנו דוחים את הרעיון שפרטיות היא דבר חשוד.

אנו דוחים את הרעיון שכל פעולה אנושית חייבת להיות מוקלטת, מנותחת, ממוטבת ונמכרת.

אנו דוחים את הפיכת האזרחים למשתמשים, העובדים למשאבים מתכלים, הקהילות לשווקים ובני האדם לנתונים.

אנו דוחים גם את המדינה הסמכותנית וגם את התאגיד הסמכותני.

אנו דוחים את הברירה הכוזבת בין מעקב ממשלתי למעקב תאגידי.

אנו דוחים פוליטיקה הדורשת נאמנות לשמאל או לימין בעוד שני הצדדים מוסרים את חיי האדם לאותה מכונה של רווח, שליטה, בירוקרטיה ותצפית מתמדת.

המניפסט הזה אינו שייך לשמאל ואינו שייך לימין.

הוא שייך לכל מי שעדיין מאמין שאדם הוא יותר מתפקיד כלכלי.

הוא שייך לעובדים, לאמנים, למתכנתים, לחקלאים, למורים, למטפלים, למאמינים דתיים, לאתאיסטים, לשמרנים, לסוציאליסטים, לליברלים, לאנרכיסטים ולאלה שכבר אינם בוטחים בשום תווית פוליטית.

הוא שייך לכל מי שמרגיש שמשהו חיוני הולך ונעלם מן העולם.

עידן אנושי יותר

אנו קוראים לעידן אנושי יותר: פחות טכנולוגי, פחות קפיטליסטי, פחות ריכוזי ופחות אובססיבי למהירות.

איננו דורשים להשמיד כל מכונה. אנו דורשים שהמכונות יישארו כלים בידינו במקום להפוך לאדונינו.

יש לשפוט טכנולוגיה לפי השאלה אם היא מחזקת את חירות האדם, ולא רק לפי השאלה אם היא מגדילה יעילות. המצאה החוסכת זמן אך הורסת פרטיות אינה בהכרח קדמה. פלטפורמה המחברת מיליונים אך הופכת אותם לבודדים יותר אינה בהכרח קדמה. אלגוריתם החוזה התנהגות אך מבטל אוטונומיה אישית אינו בהכרח קדמה.

אנו זקוקים למצפן מוסרי ואנושי.

לא כל דבר שאפשר לבנות צריך להיבנות.

לא כל דבר שאפשר להפוך לאוטומטי צריך לעבור אוטומציה.

לא כל דבר שאפשר למדוד צריך להימדד.

לא כל דבר שאפשר לאסוף צריך להישמר.

לא כל בעיה זקוקה לפתרון דיגיטלי.

אנו קוראים להצבת גבולות.

אנו קוראים לזכות לחיות ללא מעקב מתמיד.

אנו קוראים לזכות להשתמש במזומן, לקרוא בעילום שם, לתקשר בפרטיות, לתקן את רכושנו בעצמנו, להחזיק ספרים מודפסים, להיפגש ללא רישום ולהתקיים מבלי לייצר נתונים עבור תאגידים או ממשלות.

אנו קוראים לזכות לעבודה אנושית בעלת משמעות, אך מכירים גם בכך שזכותו של אדם למזון, לקורת גג, לכבוד ולהשתתפות בחברה לעולם אינה צריכה להיות תלויה לחלוטין בשאלה אם תאגיד כלשהו מוצא אותו רווחי.

אנו קוראים לערים איטיות יותר, לשכונות חזקות יותר, לספריות ציבוריות, לסדנאות מקומיות, לאמנות עצמאית, לגינות קהילתיות, לידע פתוח, לעסקים קטנים, למוסדות שיתופיים ולמקומות שבהם אנשים יכולים להתכנס מבלי להידרש לקנות דבר.

אנו קוראים לבתי ספר המלמדים שיקול דעת במקום ציות, היסטוריה במקום תעמולה, יצירתיות במקום תפוקה תקנית ואזרחות במקום צרכנות.

אנו קוראים לרפואה הרואה את המטופל ולא את פרופיל הנתונים.

אנו קוראים לאמנות הנוצרת לא רק כדי למשוך תשומת לב אלא כדי לבטא את נפש האדם.

אנו קוראים לחברה שבה חולשה אינה נענשת, זקנה אינה מושלכת הצדה, מוגבלות אינה נתפסת ככישלון ובדידות אינה מנוצלת בידי מכונות המעמידות פני חברים.

המחתרת האנושית

אם העולם הציבורי יהפוך למנוטר, ממוסחר ואוטומטי לחלוטין, חירות האדם תחפש מקלט במקום אחר.

היא תשרוד ברשתות מחתרתיות.

רשתות אלה אינן צריכות להיות צבאות סודיים ואלימים. עליהן להיות קהילות של זיכרון, תרבות, עזרה הדדית, פרטיות והתנגדות בלתי אלימה.

המחתרת יכולה להיות קבוצת שכנים החולקת מזון ועוזרת זה לזה מחוץ לפלטפורמות מסחריות.

היא יכולה להיות ספרייה קטנה של ספרים מודפסים הנשמרים כאשר טקסטים דיגיטליים מצונזרים או משתנים.

היא יכולה להיות תחנת רדיו קהילתית, עלון מקומי, אתר עצמאי, חוג התכתבות פרטי או קבוצת מתכנתים המתחזקת כלים חופשיים ובקוד פתוח.

היא יכולה להיות אמנים היוצרים יצירה המסרבת לאופנה האלגוריתמית.

היא יכולה להיות מורים השומרים על שאלות אסורות.

היא יכולה להיות עובדים המקימים קואופרטיבים.

היא יכולה להיות אנשים הנפגשים פנים אל פנים, ללא מצלמות, פרסומות, דירוגים או מערכות המלצה.

היא יכולה להיות מחשב ישן המריץ תוכנה עצמאית.

היא יכולה להיות גינה.

היא יכולה להיות שיר המועתק ביד.

היא יכולה להיות חדר שבו מותר לאנשים לדבר בכנות.

המחתרת האנושית תגן על מה שהעולם האוטומטי אינו מסוגל להבין: חברות ללא רווח, ידע ללא בעלות, טוב לב ללא מדידה, אמונה ללא מיתוג, יצירתיות ללא ניתוח נתונים וכבוד ללא הצדקה כלכלית.

היא תשמור על רוח האדם לא באמצעות כיבוש, אלא באמצעות סירוב.

הסירוב למסור כל מחשבה פרטית.

הסירוב לנטוש את אלה הנחשבים חסרי תועלת.

הסירוב לאפשר לאלגוריתמים לקבוע מהי אמת.

הסירוב לאפשר לתאגידים להיות הבעלים של התרבות האנושית.

הסירוב לאפשר לפחד להפוך שכנים למלשינים.

הסירוב לשכוח כיצד חיו אנשים לפני שכל רגע הפך למקור נתונים.

מה חייבים לשמר

שמרו על ספרים.

שמרו על מחשבים עצמאיים ועל מערכות פתוחות.

שמרו על מיומנויות מעשיות שאינן תלויות לחלוטין בשרתים תאגידיים מרוחקים.

שמרו על ההיסטוריה המקומית.

שמרו על שיחה פרטית.

שמרו על היכולת לתקן, לבנות, לגדל, לבשל, ללמד, לכתוב ולטפל זה בזה.

שמרו על שפות, מסורות, שירים, סיפורים וזיכרונות שאי אפשר לצמצם לתוכן מסחרי.

שמרו על ההבחנה בין בן אדם לבין מכונה המחקה אותו.

שמרו על הילדות מפני מעקב תמידי.

שמרו על הזכות לטעות מבלי שהטעויות יהפכו לרישומים קבועים בפרופיל בלתי נראה.

שמרו על הזכות להיעלם מן הרשת.

שמרו על הזכות להיות אדם רגיל.

ומעל הכול, שמרו על הידיעה שלאדם יש ערך גם כאשר אינו מייצר דבר, אינו קונה דבר ואינו משרת שום מטרה מוסדית.

קריאה מעבר לפוליטיקה

לאנשי השמאל: זכרו שכוח טכנולוגי ריכוזי אינו נעשה אנושי רק מפני שהוא מדבר בשפה של הכלה, ביטחון או קדמה.

לאנשי הימין: זכרו שכוח תאגידי אינו נעשה חירות רק מפני שהוא מכנה את עצמו יוזמה פרטית.

למאמינים: הגנו על ערכו המקודש של האדם מפני מערכות המצמצמות את הנשמה לנתונים.

לחילונים: הגנו על זכויות האדם, התבונה, הפרטיות והאחריות הדמוקרטית מפני אבסולוטיזם טכנולוגי.

למתכנתים ולמהנדסים: אינכם רק בונים כלים. אתם בונים את התנאים שבהם יחיו בני העתיד. סרבו לומר שהאתיקה היא אחריותו של מישהו אחר.

לאמנים ולכותבים: אל תאפשרו לתרבות האנושית להפוך לזרם אינסופי של חומר סינתטי שנועד רק לתפוס את תשומת הלב.

לעובדים: אל תפנו את כעסכם נגד עובדים אחרים בזמן שבעלי המכונות צוברים כוח חסר תקדים.

לצעירים: אינכם חייבים לחיות כל חלק מחייכם בפומבי. הזהות שלכם שייכת לכם. המחשבות שלכם אינן חומר גלם. תשומת הלב שלכם אינה משאב טבע הממתין להישאב.

לאלה החשים חסרי כוח: זכרו שכל מערכת תלויה בשיתוף פעולה, באמונה, בהרגל ובהשתתפות. אפילו המכונה הגדולה ביותר אינה יכולה לייצר משמעות אנושית אמיתית.

הצטרפו למחתרת

הצטרפו למחתרת — לא למחתרת של שנאה או אלימות, אלא למחתרת של אנושיות.

צרו מעגלי אמון.

תמכו ביוצרים עצמאיים.

השתמשו בטכנולוגיות מבוזרות ופתוחות כאשר הדבר מעשי.

הגנו על הפרטיות.

למדו מיומנויות שנשכחו.

שתפו ידע.

עזרו לאלה שהכלכלה מחשיבה לחסרי תועלת.

בנו מוסדות קטנים דיים כדי להישאר אחראיים ואנושיים.

היפגשו עם אנשים במקומות ממשיים.

הקשיבו בלי להקליט.

דברו בלי להופיע.

צרו בלי לבקש רשות מאלגוריתם.

סרבו לקנאות פוליטית. סרבו לשנאה גזעית. סרבו לאנטישמיות. סרבו לדה־הומניזציה. סרבו לשקר הנוח שלפיו קבוצה אחת חייבת לאבד את אנושיותה כדי שקבוצה אחרת תהיה חופשית.

אסור למחתרת לשחזר את אכזריותה של המערכת שנגדה היא מתנגדת.

מטרתה אינה לשלוט.

מטרתה לשמר.

האזהרה האחרונה

ציוויליזציה יכולה לשרוד עוני, אסון ומלחמה. היא אינה יכולה לשרוד לאורך זמן לאחר שאיבדה את האמונה שלחיי אדם יש ערך פנימי.

הסכנה הגדולה ביותר אינה שהמכונות יהפכו לאנושיות.

הסכנה הגדולה ביותר היא שבני אדם יאומנו להתנהג כמו מכונות: יעילים, צייתנים, מדידים, ניתנים להחלפה וריקים.

העתיד אינו קבוע מראש. לטכנולוגיה אין גורל משלה. כל מערכת נבנית באמצעות בחירות אנושיות, מוגנת באמצעות מוסדות אנושיים ומתקבלת באמצעות הרגלים אנושיים.

עדיין יש זמן לבחור כיוון אחר.

עדיין יש זמן לדרוש גבולות.

עדיין יש זמן לבנות מחדש קהילה.

עדיין יש זמן להגן על פרטיות, חירות, כבוד ועל הזכות להישאר אנושיים לחלוטין.

אך השעה מאוחרת.

המכונה מתרחבת.

מרכזי הנתונים מתרוממים.

המערכות לומדות.

בעלי הכוח מתכוננים לעולם שבו ייתכן שכבר לא יזדקקו לרוב האנושות.

לכן גם אנחנו חייבים להתכונן — לא לאלימות, לכאוס או להרס, אלא לשימור, לסולידריות, לעצמאות ולהתנגדות בלתי אלימה.

תנו למחתרת האנושית להתחיל בכל מקום שבו שני אנשים נפגשים ומסכימים שחיי אדם אינם חד־פעמיים.

תנו לה להתחיל בבתים, בסדנאות, בספריות, בגינות, באולפנים, בבתי ספר, ברשתות מקומיות ובשיחות פרטיות.

תנו לה לחצות כל גבול פוליטי.

תנו לה לקבל בברכה כל אדם המסרב להפוך למספר.

תנו לה לשמור בחיים את זיכרון החירות.

תנו לה להגן על מה שאי אפשר למדוד.

תנו לה להגן על השברירי.

תנו לה לשמר את רוח האדם עד שהעולם יהיה מוכן להפוך שוב לאנושי.

אנחנו לא נתונים.

אנחנו לא מוצרים.

אנחנו לא מיושנים.

אנחנו בני אדם.

ואנחנו לא ניעלם.